סתם סיפור אהבה – פרק 3

הפסקתי ללכת לתלמוד תורה די מאוחר ,בגיל 16 בערך.
במקביל אנחנו, שלושת הבנים, התרחקנו מהיהדות בצעדים קטנים.
מחוץ לבית הייתי כמו כולם.
בדרך כלל אפשר לזהות יהודי ממוצא צפון אפריקאי לפי המראה שלו: עור שזוף ,שיער מתולתל ועיניים שחורות.
אבל ,אני הייתי בעל עור בהיר, עם שיער חלק ועיניים בהירות.
רוב האנשים לא חשבו שאני יהודי בכלל.
אפילו יהודים ראו אותי כבחור אשכנזי.
כשהתבגרתי והפכתי לסטודנט,:הורינו התעקשו על שלושת העקרונות הבאים:
1/ נוכחות של כולם בערבי שבת
2/ לחיות איתם בבית עד זמן החתונה
3/ איסור מוחלט לחזר אחרי נערות גויות
החוקים האלה לא נכתבו על חוזה, הורינו לא הצדיקו אותם. בשבילנו הם היו מובנים מאליהם.
אבי הקפיד מאוד על החוק השלישי כי במשפחתו, אחד האחיינים שלו, בן דודתי, התחתן עם דיילת שוודית נוצרייה נגד רצונם של הוריו.
אני זוכר שכולם במשפחה החליטו להחרים את הזוג.
כמובן, אף אחד לא הלך לחתונה.
כאשר האירוע הזה קרה, הייתי בן 15 ואני זוכר כמה אבי נפגע בגללו.
באותו הזמן דמיינתי לעצמי בלילות, כמה יפה צריכה להיות בחורה כזו, דיילת, שוודית, חלומו של כל בחור.
כדי לא לפגוע בהוריי ,אני ,כבן צייתן, כיבדתי את שלושת החוקים הללו.
אני חייב לומר שהם לא היו קשים לי כל כך.
רק שני דברים היו באמת חשובים לי בחיים: מתמטיקה ואהבת ישראל.
אחרי התיכון עשיתי בקלות תואר ראשון ותואר שני במתמטיקה בפריז.
לא הייתי מחונן במיוחד, אבל התאהבתי בעולם הזה. העולם הפשוט והקפדני שבו הדברים הם נכונים או לא נכונים, נקודה!
בכל אותה תקופה, גרתי אצל ההורים ונתתי להם את כל הכסף שהרווחתי, הודות לשיעורים הפרטיים שנתתי.
כל חייו, אבי עבד כשכיר בחנות אופטיקה ולא הרוויח הרבה כסף.
לעומת זאת אמי, שרת האוצר של הבית, הצליחה לגמור את החודש עם משכורתו.
בגיל 23, אחרי שקיבלתי את התואר השני, החלטתי להגשים את החלום השני שלי: לעלות לארץ.
אמי בכתה הרבה, אבי היה מאוד גאה בי, הוא סיפר לכל חבריו שבנו הוא גיבור אמתי שרוצה לחיות בארץ היהודים, ארץ זבת חלב ודבש.
ביקרתי כבר פעמים רבות בארץ, אבל בחופש הגדול, כתייר, אצל המשפחה.
החלק הדתי ביותר של משפחת אמי עלה לארץ כבר ב- 1950 ישר מתוניסיה.
היו לי המון קרובים בישראל, כולם דתיים, כולם בירושלים.
בגיל 18, התנדבתי במשך חודשיים בקיבוץ. חווית הקיבוץ לא ממש מצאה חן בעיניי.
עבודת קטיפת התפוחים, הייתה מאוד מעייפת ומשעממת.
כדאי רק לציין שאחרי מסיבה עם מתנדבים מכל מיני מדינות, עשיתי בפעם הראשונה את "הדבר" עם בחורה בלגית חצי שיכורה, כמו כולנו.
בכל אופן בצרפת, לא הייתה לי חברה, רק בזמן החופש הגדול ניהלתי כמה פעמים יחסים עם בחורות, אבל הם לא נמשכו הרבה זמן.
כבר אמרתי לכם, לא הייתי מחונן במיוחד בכל התחומים!
רציתי לעלות ארצה, אבל לאן?
בן דודה של אמי, רב, התלהב מאוד והכריז שאני חייב לגור בירושלים קרוב אליו ואל בניו. רק בתו של הרב, רבקה, גרה בחיפה.
הסיבה לכך הייתה שבעלה, איש דתי כמוה, עבד במרכז המחשבים של הטכניון.
אני לא אהבתי את הרעיון הזה כל כך, משום שהפכתי עם השנים לחילוני.
למזלי, בעלה של רבקה הכיר מרצה אחד למתמטיקה.
הוא הציע לי לעשות דוקטורט במחלקתו בנושא של תורת המספרים.
אף על פי שהמומחיות שלי הייתה יותר בתחום של הגאומטריה האלגברית, חשבתי שאוכל להסתדר עם זה בלי בעיות.
יתר על כן, ההורים שלי חשבו, ובצדק, שרבקה תעזור לי בחיי היומיום, וכך אני לא אהיה לבד, אבוד בארץ זרה.
למרות שרבקה הייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ונשואה עם חמישה ילדים, תמיד הסתדרתי איתה נהדר. היא הייתה אישה מקסימה ומלאת חן.
ביולי 79 עזבתי את משפחתי בלי היסוס ועליתי לארץ.
בהתחלה חוויתי קשיים רבים. לצערי, טעיתי, לקח לי המון זמן להבין את נושא המחקר.
בנוסף לכך התברר לי מהר מאוד שהמרצה שלי ,איש נחמד בן 64 שהיה קרוב לפנסיה, לא היה מסוגל לעזור לי בנפתולי המחקר.
אני, הציוני ,חובב ציון, שחלם על ארץ ישראל, הרגשתי מתוסכל ומיואש.
כל העולם היה נגדי!
בעוד מישל עשה חיים, הייתי שובר את הראש שלי עם המחקר.
בלי לדבר על הבחורות הישראליות שהיו צוחקות עליי בכל פעם שניסיתי להגיד משהו עם העברית העילגת שלי.
בשבתות, בעוד מישל שיחק טניס ,נאלצתי להישאר כל הזמן אצל רבקה, ללכת איתם לבית הכנסת, בערב ובבוקר, ואחר הצהריים להקשיב לדברי תורה.
החלום הפך לסיוט!