סיפור שהיה בדמיון

״אני לא אומרת שאני רוצה אותך, אני רק אומרת שלא הייתי מתנגדת להרדם בלילה כשאתה מחבק אותי״ היא אמרה מתעטפת עמוק יותר במעיל הצמר הארוך והאדום שלה.
״אז את לא רוצה אותי, את רוצה את החיבוק שלי? שאני ארגיש מנוצל?״ הוא אמר, מתגרה בה. הוא ראה שקר לה, ובתנועה מהירה הוריד את מעילו הירוק ובעודו עוטף אותה בו מבטיהם נפגשו. הוא הרגיש את נשימתה על פיו. עד כדי כך קרובים הם עמדו.
הגשם התחזק אבל היא הרגישה את לחייה מתחממות ומתאדמות בעודו מתגרה בה. ״אני פשוט לא רוצה לשחק את המשחק הזה שוב. אני רודפת אחריך, אתה רודף אחריי, שנינו סובלים בסוף״
הוא גיחך כמו על בדיחה פרטית בינו לבין הגשם היורד בעוצמה על שניהם. הוא ידע שהיא צודקת ושהמשחק מיצה עצמו ובנוסף שהוא קצת לא הוגן כלפיה. היא עדינה. הוא ידע את זה. הוא ידע לפרוט על מיתריה כפי שאף אחד לא ידע(עבר) ואף אחד לא ידע (עתיד). ״אז מה את אומרת?״ הוא שאל אחרי שתיקה ארוכה אך נינוחה.
״למען האמת״ היא אמרה, מהדקת כובעה אל ראשה ״אני לא יודעת. לפעמים אתה גורם לי להרגיש מוגנת, ולפעמים תחת התקפה. אני לא יודעת אם אני יכולה לחיות עם זה״ המשפט הרגיש טוב. כאילו הורידה אבן מהחזה. אך ההרגשה הטובה התחלפה במהירה בתחושה שוקעת בחזה כאשר חזתה בהבעתו נופלת.
היא הצליחה לערער אותו. מה זאת אומרת ״תחת התקפה״? הדבר האחרון שרצה היה לגרום לה להרגיש כל דבר מתחת לנוחות אין סופית, כפי שאמרה לו בעבר שחיבוקיו גרמו לה להרגיש. הוא רצה לדעת ובאותו זמן חשש עמוקות מהתשובה. כאשר הצליח סוף סוף להביט אל תוך עיניה שאל ״את מרגישה שאני מתקיף אותך?״ קולו נשבר באמצע המשפט והוא הסיט את מבטו. היה לו קר, אבל לא היה לו אכפת.
היא הרגישה את כך החוטים בתוכה נקרעים בעוד קולו נשבר. זהו הצליל ממנו חששה יותר מצליל קולה שלה נשבר. ״לפעמים הזלזול, הברבריות, או הצורה בה אתה מתייחס אליי פשוט שוברת אותי.״ היא פלטה לפני שקלטה שעיניו מלאות דמעות.
הוא רצה להפסיק את השיחה. לקום ולברוח משם. הוא שנא לבטא רגשות כך לאויר הפתוח. שנא לבכות. לערער את גבריותו. ״הדרך בה אני מתייחס אליך?״ אמר כמעט בלחש. אזלו כוחותיו להתווכח ולשכנע. הוא רק רצה להקשיב.
״כאילו אני מובנת מאליו״ היא אמרה בשקט. נלחמת בכל כוחה בצבא הדמעות המאיים לפרוץ מעיניה.
הוא הסתובב אליה במהירות ופלט בקול ובהחלטיות ״את מעולם לא היית מובנת מאליו בעיני״ הוא קם ועזב.
״המעיל שלך!״ אבל הוא כבר נעלם בערפילית ובגשם. הדבר הבריא לעשות היה להכנס למבנה מחומם, לשתות כמה לגימות משקה חם ולהרגע. לשכוח מהשיחה. למרות שהריצה מחשבה זו שוב ושוב בראשה, לא הצליחה להביא עצמה לתזוזה. וכך ישבה שם עד אין קץ, והצטערה על שחזרה למשחק.