סיפור קצת עצוב
ישבתי לבדי בספסל בית הספר , וחיכיתי לאבא שלי שיבוא לאסוף אותי.
חשתי עצבות בלב כולם כבר מזמן הלכו הביתה ורק אני נותרתי לבדי.
אב הבית ניגש אלי ושאל באם אני מרגישה טוב וראה כי דמעות כיסו את עיני.
הוא מיהר לשבת לצידי וביקש ממני להירגע ושאל אם אני רוצה פרוסת עוגה שאשתו אפתה ואשתו אשפית באפיית עוגות.
לפתע התחלתי לצחוק כי הוא אמר שאשתו אשפית חחחח אב הבית מיהר והביא לי את פרוסת העוגה שאכן הייתה מאד מאד טעימה.
אבא שלי הגיע וראה שאני אוכלת עוגה ומאד שמח כי אני לא כועסת עליו בגלל שאיחר.
נפרדתי מאב הבית ואמרתי לו תמסור תודה לאשתך – היא אכן אשפית לאפיית עוגות.
יצאנו מבית הספר ואבי הסיע אותי הביתה – הוא הבטיח לי כי בשבוע הבא כשיבוא לאסוף אותי מבית הספר הוא לא יאחר ויתפנה בשבילי לבלות את כל אחה"צ ביחד.
"חבל שהתגרשתם כי זה עושה אותי ואת תום לילדים עצובים ומסכנים"
תגובות (3)
דרגתי את סיפורך 5.
את כותבת יפה וברגש,והסיפורים נחמדים.
תמשיכי לכתוב,את ילדה מקסימה עם כישרון. ♥
את כותבת מאד יפה.אני ממש אוהב את כל הסיפורים שלך.
המשפט האחרון הקפיץ אותי.
המשך יום נעים :)
מור ואופיר החביבים שלי – תודה רבה רבה על התגובה המהממת שהגבתם לסיפור הקצרצר שלי – שבוע טוב ורק כייף והנאה מכל יום ממני בקי ♥♥