סיפורם של הנשמות האבודות-עצב הנשקף מעיינך
איך אתה מצליח את כול הכאב להעלים,
ולדבר כאילו אין שום דבר מדאיג שאין שום מצב שיאלץ אותך לקחת
ואולי אפילו לא להשיב.
בנשיקות שלך יש כול כך הרבה עצב וידיעה ,
הידיעה שגורמת לי לקשור אותך בחבלים הדוקים בדמיוני .
הידיעה שמחר את לא תהייה פו
מחר כשאפקח את עייני יישאר רק זיכרון ואולי אפילו פחות מאדם אותו אני כול כך אוהבת .
אהובי למה לך אהובי ,
בוא נברח מכול הרע הזה והסיכון ונחייה חיים פשוטים
בלי שום משפטים מתוחכמים, רק אתה אני ואולי עוד כמה ילדים .
אבל כשאני אומרת לך את זה
רק לפי החיוך המתגבש על פניך
והעצב הנשקף וצורח מעיינך מובן לי שזה לא יקרה וכך נכתבו להיות חיינו
תגובות (2)
אל תצחקי – אבל יש לי דמעות בעיניים..!
הכתיבה שלך ממש מרגשת ומי מאיתנו לא חווה פעם בחיים את הכמיהה העזה הזו למשהו פשוט ונטול סיבוכים ומורכבות…
אבל ככה זה בחיים, אנחנו צריכים לעבור כמה טלטלות בכדי לגלות על עצמינו דברים חדשים ולמצוא את הכוח שבנו להתמודד… וגם אם זה לא נראה ככה בו ברגע זה לטובתנו, אנחנו מתחשלים, נעשים חזקים יותר ואז, אז החיים מאירים לנו פנים ואנו לומדים להעריך יותר את הדברים שהחשבנו אותם כמובנים מאליו…
מאחלת לך שהחיים תמיד יאירו לך פנים בכל אשר תפני ותעשי ותצליחי בכל מעשי ידייך =)
3> נעמי.
חחח תודה רבה ^_^
כמובן שאני מחזירה לך את אתה משאלה שהחיים תמיד יאירו לך פנים ותעשי ותקשימי את חלומותחייך