סוף
ידיים שלובות, עיניים משולהבות הכול עולה בלהבות, נשרף.
את שלהבת כשאת מאוהבת ואני כמו עשן כשאני מתקרב, מטורף.
אש ותימרות עשן אני משונן וקוצני כשאת תוקפת בעצב צורמני
אנחנו מתנגשים בין ברק לרעם ואת מלאה בחמת הספק, חמת הזעם
זה כמו פעם, לפני שהכול בינינו הפך למבוך, כשעוד הייתי נבוך
נבוך ומתרגש, כשהגבול הטלטל והיטשטש בין אהבה למריבה
אני כל כך אוהב שזה יוצר חומות ביני לבין עצמי, יומרני.
ואת כל כך שקועה בנו, שאת כבר לא רואה אותי.
תני ללהבה להישמר, אך לא לשרוף.
אל תתני לנו להגיע אל הסוף
תגובות (6)
:(
אהבתי
ממההממםםם מדהייםםם כל הכבוד!
מדהים.
קשה לי לתאר מה אני אוהבת בזה, אני פשוט אוהבת את זה. כל מילה. כל הברה.
זה מרגיש כאילו אין שום מילה מיותרת, כאילו כל אות היא חיונית, ולזה אני קוראת ספרות איכותית. אני תמיד נהנית לקרוא את מה שאתה כותב, אז תודה רבה.
יפה , אבל לדעתי זה לא מרגש ,
וגם זה לא מסודר ואין פסיקים ונקודות ,
וזה עושה את זה גם חסר טעם קצת .
מצטערת , זה יפה אבל ניתן לשיפור .
תודה לכולכם..
מאיה, אני לא מומחה גדול לפיסוק ולא לעריכה וגם לא מתיימר להיות.
כשאני כותב זה פשוט יוצא איך שזה יוצא, אני לא מסדר את זה אחרת זה לא נראה לי משהו אמיתי…זה אולי שגוי אבל ככה זה.
ולגבי הביקורת שלך,בסדר גמור..מקבל,ותודה גם לך.