סוף הדרך–פרק 9

הופתעתי מאוד לשמוע שבכוונתה לחזור לאמריקה.
הבנתי שאהבתה הפכה לשנאה, שאיבדתי אותה לגמרי. הרומן שלנו הסתיים בערב זה.
בבת אחת אבדו לי גם מאהבת לוהטת וגם מזכירה מעולה.
אבל לא היה לי אכפת, סילביה, רק סילביה הייתה חשובה לי.
כן, בעיניי יכולתי להסתדר בחיים בלי נטלי אבל בלי סילביה, כמובן שלא.
לא היה צורך במילים מיותרות. הכל נגמר.
קמתי ויצאתי מהדירה בשקט בלי להסתובב.
בחוץ, האוויר היה קריר, נשמתי נשימה עמוקה.
הרגשתי חופשי, מזמן לא הרגשתי תחושה כזאת.
למחרת בעבודה הודיעו לי כי נטלי חולה ולא תבוא למשרד כמה ימים.
בחרתי במזכירה אחרת יפה וצעירה שעבדה במחלקת המכירות כדי להחליף אותה.
בסוף השבוע נסעתי לשבועיים לחברת האם בקליפורניה.
חוויתי את הזמן הזה כפסק זמן מבורך, הפוגה כדי להתאושש מכל האירועים הפרטיים האלה.
התמקדתי בעבודה.
רוברט ניגש אליי ואמר לי שהוא ישמח מאוד לעבוד עם נטלי.
הוא הסתקרן לדעת למה היא רצתה לשוב לאמריקה.
עניתי לו שהיא מתגעגעת לאבא שלה, לחיים בקליפורניה, לכן היא החליטה לחזור.
מהר מאוד הוא נתן לי להבין כי בכוונתו להתחיל איתה
ושאל אותי אם, למיטב ידיעתי, יש לה מישהו.
עניתי באדישות גמורה שאני לא יודע על זה כלום.
לרוברט, הבחירה של נטלי לעבוד איתו הייתה סוג של ניצחון אישי, ניצחון עליי.
אבל למעשה, בשבילי נטלי הייתה סיפור ישן, כבר לא בתמונה.
היא יכולה להזדיין עם מי שהיא רוצה, זה כבר לא עניין אותי. סילביה, רק סילביה עמדה בראשי.
אחרי שבוע של היסוס, העזתי להתקשר אליה.
לא דיברנו הרבה אבל היא הסתקרנה לגבי תאריך שובתי לפריז.
רציתי לראות בזה סימן טוב.
אולי היא תיתן לי לחזור לחיות ביחד. כן כך חשבתי.
הייתי אמור לנחות ביום ראשון בפריז.
יום שישי טלפנתי אליה ושאלתי אותה האם אוכל לבוא לוורסאי ישר משדה התעופה.
דקות עברו, לבי דפק בעוצמה.
לבסוף, שמעתי את קולה המוסיקלי שעונה לי בחיוב.
– כן, אתה יכול לבוא.