סוד או סבל
אמת או חובה?
אני מתלבטת. סוד או סבל? לפעמים החיים לא הוגנים. אני בוחרת בסוד.
האם התנשקת כבר?
אני נזכרת בנשיקותיי, חלקן מתוקות ועדינות, חלקן דוחקות ומשפילות. אני יודעת שאם אענה כן, יחשבו שאני כבר "בוגרת", אולי אפילו זנותית, שמתנשקת לפני גיל 13. אם אומר לא, אני ארגיש רע בגלל השקר וארגיש ילדותית.
אני בוחרת לומר את האמת, אך לא מצפה לשאלה שאחריה.
עם מי?
זהו הרגע בו אני מטילה וטו.
ישנם דברים שעליהם לא אוכל לספר, וגם אם אומר, מה יחשבו עליי? שאני נותנת? שאני זנותית שמחליפה חברים במהירות? אבל זו הבעיה. לא עם כולם הייתי. חלקם היו רעיון של החבר הקודם שלי, הדרך שלו להתנצל על שהתאהב באחרת.
כמעט שנה היינו ביחד, שנה שבה שמחנו, צחקנו, חווינו ולמדנו.
אבל אני מצטערת על כל רגע.
על כל נשיקה שנשק לי, על כל שנייה שבה הייתי חלשה מכדי לומר לא. על הילדות שכבר לא תחזור אליי, על האהבה שכבר לא אחווה.
אני מסובבת את הבקבוק וצופה בקורבן הבא שופך את סודותיו.
*כל הזכויות שמורות לי*
תגובות (4)
אהבתי ממש
זה כל כך מרגש
וואו איזה כתיבה, כשרונית מאוד
בכיתי!
מה? אני בת 10 וחצי!
תודה רבה :))