סגירת מעגל – פרק 2

לא הצלחתי להתאושש מהפרידה מסילביה. באותו הזמן ידעתי כמה הייתי בר מזל לחיות בקליפורניה. ידעתי כמה אנשים היו חולמים להתחלף איתי. החיים שם היו כמו גן עדן עלי אדמות, עם שמש זוהרת, עם חופים מדהימים, עם בלונדיניות מקסימות שמחייכות כל הזמן כאילו אין עצב בעולם. מהרגע שהגעתי לסטנפורד כולם קיבלו אותי בחום ואהבה וכעבור מספר שבועות הרגשתי מקובל. אף אחד לא לעג לי בגלל המבטא הצרפתי הכבד שלי. העבודה כחוקר וכמרצה הייתה נוחה עם משכורת גבוהה. הסטודנטים היו מאוד חרוצים וכיבדו אותי מיד.
אך שום דבר לא עזר, לא שכחתי את סילביה. כמה פעמים חשבתי עליה. (איפה היא? מה היא עושה? האם היא עדיין חושבת עליי?). לא משנה המרחק, בכל מקום, בסן פרנסיסקו כמו בפריז, דמותה של סילביה ליוותה אותי. בלילות, כמו רוח רפאים, היא רדפה אותי. בגלל כל מיני סיבות, הרגשתי אשם שלא הגשמתי את חלומי: לחיות בישראל עם סילביה. אך עם הזמן הכל חולף, אחרי יותר משנתיים, ויתרתי על חלומי. זה לא אומר ששכחתי את סילביה, אבל הודות לתפנית שחוויתי במקצוע שלי, אני פתחתי דף חדש בחיי.
בסטנפורד, אחד מהדוקטורנטים שלי הפסיק את לימודיו ועזב את המחלקה. הוא קיבל מימון מדודו, איש עסקים עשיר מאוד, וייסד עם חבר, מהנדס אלקטרוניקה, חברת מחשבים חדשה. הרעיון היה ליצור ולמכור מחשבים מהפכניים, בעלי כוח מחשוב אדיר שמיועדים למכוני מחקר אזרחיים וצבאיים, במחיר יחסית נמוך בהשוואה למחירם של המחשבים המסורתיים הענקיים של חברות כמו IBM לדוגמה. ניתן היה להשיג את היתרון התחרותי הזה בעזרת טכנולוגיה חדשנית המכונה "עיבוד מקבילי". אין צורך לומר, כי חישוב מקבילי היה מוכר לי היטב. לכן הוא פנה אליי והציע לי להצטרף אליהם כראש מחלקת הפיתוח. התלבטתי!
מצד אחד, החיים שלי היו בלי שום לחץ, לא מאתגרים, שקטים, מבודדים מרעש העולם. בנוסף לכך, מחשבים אלה היו עדיין בחיתוליהם. אז בשביל מה להסתבך?
מצד שני, נזכרתי בדבריה של סילביה: "לא פלא שאתה חי בעולם של מתמטיקה, עולם ילדותי שבו הכול הוא שחור או לבן. אתה לא מסוגל להתמודד עם כל גווני האפור של המציאות" חשבתי שהגיע הזמן להוכיח לה שהיא טועה. הסכמתי להצעתו!
ההרפתקה התחילה בבניין קטן, בסאניוויל, עם קומץ של כעשרה עובדים. בחודשים הראשונים נתקלתי בבעיה בלתי צפויה. כמתמטיקאי תמיד עבדתי לבד, ללא מגבלות משאבים כלשהן ובלי לחץ. עכשיו, המצב היה שונה ומלחיץ. למדתי להתפשר, להצדיק את החלטותיי, ולקבל חילוקי דעות עם שני מייסדי החברה. התרגלתי להנהלת אנשים ולעבודה בשיתוף פעולה עם אחרים. לא ספרתי את שעותיי, המטרה הייתה ברורה לכולנו: לבנות מחשב מהפכני ואמין במחיר נמוך יותר מזה של המתחרים. למזלנו בתוך פחות משישה חודשים מכרנו מחשב אחד למשרד ההגנה האמריקאי עבור הסכום הנכבד של שני מיליון דולר. החברה התפתחה במהירות. כדי להתמודד עם צמיחה זו, העסקנו יותר ויותר עובדים, מהנדסים, טכנאים, וכו'.