נונסנס

יש המון אנשים ברחוב, אינסוף אנשים יירקו וירקו במדרכה שדרכת עליה.
אנשים רבים חוו את חווית היריקה, ועכשיו מגיע בן אדם, במראה קצת ערסי, ויורק לידך.
בלי לחשוב או להבין מה זה עלול לעשות לך ומה הנזק הנפשי שעברת עכשיו.
פשוט יורק וממשיך ללכת.
אתה לא יודע אם הוא ראה לפני כמה שניות חתול שחור, או שסתם בא לו לירוק.
אתה נמצא במצב נואש ורגיש ובלי היכולת לפרוק את מה שאתה שעברת.
ושלא לדבר על הסבל שנגרם, האי וודאות.
הדבר הראשון שכל נפגעי היריקה יעשו זה לעצור הכל, ולהתבונן ביריקה.
פשוט להסתכל בעיניים שאין לה, ולבהות בהשתקפות של העצים עליה.
אתה מתחיל לבכות. להתפרע באמצע הרחוב, להשתולל, להשתגע.
לצרוח, מה לא.
ולאנשים? לאנשים לא אכפת. זה לא כאילו ירקו לידם.
הם ממשיכים בשלהם.
אתה מנסה לעצור אנשים ברחוב ולגרום להם להסתכל ברוק, בדבר הנוצץ הזה.
הוא פתאום נראה לך כל כך יפה וזוהר. אנשים שעוברים לידך משתקפים ברוק והם פתאום נראים כל כך יפים.
יש לך ניצוץ בעיניים וזה לא בגלל ההשתקפות של מיצי הפה בעיניך, אתה מאוהב.
פתאום כל הסבל הנפשי שעברת מתחלף לתשוקה.
כמו כל בן אדם נורמטיבי אחר שרואה רוק ומתאהב בו, אתה מתחיל לדמוע דמעות של אושר ולהזיע בריח של יקינתון מזרחי.
אתה יורד על ארבע ומלקק את הרוק מהמדרכה וזה הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים.