מה קורה כאשר מתחילה מלחמה?
נתקפתי בפחד נוראי. הרגשתי לרגע שהקרקע נשמטה מתחת לרגליים שלי. ניהיתה לי בחילה, סחרחורת הקיפה אותי, רעדתי מקור והלב דפק 180. זהו! זה נגמר! התקופה היפה של החיים שלי נגמרה! מה שנשאר עכשיו זה תחילתה של מלחמה.
אשה היא רגשנית מטיבעה. אנחנו סונכות על הדברים הקטנים יותר מאשר התמונה הכוללת, נפגעות משטויות שלנו הן חשובות, עושות סצינה מהמילה שהכי הייתה לא במקום ובסוף עוד מצטערות על זה כש"מוכיחים" לנו שאנחנו טועות.
גברים לעומת זאת, רואים את הכל בגדול, התמונה השלמה מבלי להרכיב אותה חלק ילק, מסיקים מסקנות מהר, נוטים לטעות ולא להודות בכך פן חלילה והאגו יפגע ולבסוף לא מוכנים ללמוד להקשיב כמו שהם דורשים.
סליחה שאני ככה תוקפת את שני המינים, אבל היום גיליתי את שני צידי המטבע, שהם טבעים לחלוטין, אבל כואבים כל פעם מחדש לגלותם.
זה תמיד מתחיל בגלל משהו קטן, לאחר מכן נזכרת כל מערכת היחסים, ואז הבום! הניתוק! הקללות, העלבונות ולבסוף גם החרטות.
אז למה מלחתחילה??? למה לריב במקום לנהל שיחה בוגרת ומבינה, אפילו אם לא נגיע להסכמה, עדיין לעשות את זה מתובת ובכך זה יפיק, אולי, תוצאות לעתיד, יניב פירות שאותם אחר כך נהנה ביחד לקטוף?
למה רק צד אחד תמיד צריך ללמוד להתפשר, לוותר על חלק מהאופי שלו, לשנות כיוון, להתאים את עצמו לאהבת חייו, ואחר כך לגלות שזה רק אנחנו אלה שעשינו את כל זה בלי שיתוף פעולה מהצד השני.
אני גועשת בפנים! אנימרגישה שאני רוצה למות ויחד עם זאת להרוג מישהו! והכי מצחיק זה שזה כל זה טבעי. איך זה טבעי??? אהבה אמור ליהיות הרגש הכי יפה שיש, וכל פעם מגלים רק שהוא גם הרגש הכי כואב שיש. אז נמאס לי!
לא. לא נמאס לי. אני רוצה לאהוב, לתת מעצמי, מה כבר בחורה מבקשת? מילה טובה? תפיכה על הכתף? הערכה קטנה. סימפטיה, רומנטיקה, מבטים מתמשכים, נשיקות מלאות תשוקה, חיבוק אוהב בלילה.
כל כך קשה לבצע את כל זה??? מסתבר שכן.
גבר מטבעו מפחד לחשוף רגשות יותר מידי, אם יעשה זאת חס וחלילה יראה כמו אחת הבחורות שהוא ייצא איתן. אז, מישהו תמיד צריך ליהיות קשוח יותר מהשני, מישהו תמיד יוצא החלש. ובדרך כלל זה האשה.
אני מבינה את הפחד שלכם, הגברים. גם ככה קשה לכם להתאהב, שלא על להראות את זה, וגם ככה אתם קשים לשינוי, גם ככה אתם מפחדים משינויים ואם זאת אוהבים הרפתקאות חד פעמיות, משתמשים במושגים כמו אהבה כדי לקבל את מה שרציתם, סוג של מנגנון הגנה מפגר שהטבע לימד אתכם להשתמש בו בחוכמה. למה אתם תמיד מחפשים בנו משהו שהוא לא בסדר ואחר כך גורמים לנו לשנוא את היום שנולדנו? הרי אמרתם שאתם אוהבים. לא? אם כבר הצלחתם להוציא את צמד המילים האלו אז למה להמעיט בערכן?
ועדיין, אנחנו לא יכולות בלעדיכם ואתם לא יכולים ביעדינו. אולי פה שורש המילה אהבה?
או אולי זה הגורם שפותח כל הזמן במלחמה?
תגובות (0)