מתחת לשמש

הסתכלתי אליו, עיניו היו זהובות מתחת לשמש, עורו היה רך וחמים, וחיוכו היה טוב, מתחת לשמש.
ליטפתי את ראשו, פרעתי לו את השיער, ולא הפסקתי להסתכל עליו.
פיו היה רך ומלא, אפו היה ישר וארוך, גבו היה זקוף, ורגליו היו ארוכות וחזקות.
ידו הייתה משולבת בידי, וצווארו היה מפתה. לבי היה שלו וליבו היה שלי, וכל זה היה מתחת לשמש.
"מה?" הוא שאל כשקלט את מבטי.
"אתה פשוט ממש יפה" השבתי.
"תסתכלי למעלה" הוא הצביע "לא מפתה אותך ללכת בין העננים האלה עכשיו?" הוא שאל.
"מפתה, אבל יותר מפתה אותי לנשק אותך" אמרתי.
התנשקנו.
וזאת הייתה הנשיקה האחרונה שלנו, כי כמו שהוא אמר, הוא ממש התפתה ללכת בין העננים, גם אם זה אומר לעזוב אותי.
אני מקווה שלפחות טוב לו עכשיו, שהוא בין העננים, ואני, מתחת לשמש.