משפחה ~פרק 50~

הייתי בשירותים כמה זמן עד שהייתה דפיקה בדלת והוציאה אותי ממחשבות."את מודעת לכך שאני לא יכול כל השעות שלך להחליף אותך?"שאל אלכס בציניות.קמתי לדלת,פתחתי אותה ויצאתי מימנה."היי,הכל בסדר?"שאל כששם לב למבטי המודאג. "אני בסדר"אמרתי בחיוך מזוייף והלכתי לדלפק.ראיתי שאותו טיפוס מידי פעם מסתכל עלי."אני רואה שמישהו שם עלייך עין" אמר פרדריק כשעבר ליד החלון."נו,זו לא עין שאני מרוצה מימנה" מלמלתי לעצמי."מה?"שאל כשעצר את עיסוקיו."לא משנה" אמרתי בביטול.כשהוא סיים את מה שקנה,התקדמתי לעבר השולחן וניקיתי אותו.ואז ניקיתי עוד כמה שולחנות שהתפנו. ואז החזרתי לדלפק.אז הייתה הפסקה של חצי שעה,ובזמן הזה נחנו. מיותר נכון מרטין ואלכס נחו,אבל אני הייתי עדיין שקועה במחשבות על הטיפוס הזה.עד שמשהו פגע בראשי, הסתובבתי לעבר הבנים עם מבט די מעוצבן."הטלפון מצלצל לך"אמר אלכס מגן על עצמו.בדקתי מתחת לדלפק ולקחתי את הטלפון שלי. שיחה שלא נענתה ממייק.התקשרתי אליו מחכה."הלו?"שמעתי אותו עונה."מה רצית?"שאלתי אותו בטון רגיל."לשאול איך הולכת העבודה שלך.יש לך עוד 5 שעות לסבול שמה"אמר ושמעתי רעש ממים."אני אמורה לחייך לאנשים.ואתה לא מעודד בכך שאתה אומר שאני צריכה להיות כאן עוד 5 שעות"אמרתי אליו בציניות. "כן,ליל אמרה לי כבר שזו הדילמה שלך.אני אבוא אלייך בדרך. תחכי בכניסה של החנות"אמר ועמד לנתק."רגע מייק" אמרתי מהר לפני שניתק."אה?"שאל."לפני כמה זמן,היה כאן אחד מהאנשים שתקפו אותי.ומתברר שהוא זיהה אותי"אמרתי די בלחש כדי שפרדריק ואלכס לא ישמעו."תבקשי מהמנהל לחכות בתוך בית הקפה עד שאני אבוא, אוקיי?"אמר בקול ששמעתי קצת דאגה. "אוקיי,ביי"אמרתי בספק,ואז הוא ניתק.קמתי מהדלפק והתקדמתי לחדר המנהל.דפקתי על הדלת. "פתוח" אמר בקול כדי שאשמע. פתחתי את הדלת וניכנסתי דרכה. "אה,קטיה.הכל בסדר?"שאל אותי כשהוא מתיישב בדרך רצינית."הו תחזור לאיך שהייתה" אמרתי אליו בעצבנות קצת.אך הוא לא זז ממקומו."יש לי בעיה קטנה.יש סיכוי אני אוכל להשאר עוד 20 דקות בערך אחרי המשמרת שלי?" שאלתי אותו וקיוויתי שיסכים.מזל שהבית קפה לא נסגר בשעה הזו."כן,אין בעיה.תישבי בשולחן אחד ותחכי"אמר בשלווה."עוד משהו?" שאל אותי. רק אז שמתי לב לתגית השם שלו.מתיו סמית'.הסתכלתי על תגית השם שלו במבט מבולבל.אני יודעת שיש הרבה אנשים עם שם המשפחה סמית', אבל כל כך קרובים."קרה משהו?"שאל אותי כששם לב שיצאתי מפוקוס. "אה,כן.זהו זו הייתה הבקשה היחידה שלי" אמרתי בחיוך מאולץ ויצאתי ממשרדו.חזרתי לדלפק,וראיתי שההפסקה שלנו נגמרה. ואחרי כמה זמן אנשים שוב התחילו להיכנס.שוב הייתי צריכה לחייך ולהיות נחמדה,כמו שאר היום. אחרי זמן מאוד ארוך,סיימתי את המשמרת שלי.והגיע מישהי במקומי."את העובדת החדשה?" שאלה עם חיוך ארסי על פנייה. "כן, למה?" שאלתי אותה מבולבלת. "בהצלחה לך"אמרה והלכה לקופה.טוב,הוספתי לרשימה עוד אנשים ששונאים אותי. הלכתי להחליף חולצה,ואז יצאתי לעבר הכניסה הרגילה,והתיישבתי בשולחן שהיה בפינה הכי בסוף.ראיתי שאצל הנערה הזו מצליח לא רע דווקא.שיהיה,לא נועדתי לעבודה הזו גם ככה.אני אמורה בכללי לנקות תמיד.אחרי בערך 20 דקות ראיתי את מייק הולך בהמשך הרחוב.קמתי ממקומי, ויצאתי מהבית קפה.חיכיתי עד שיגיע אלי."היי"אמר בחיוך עייף."אתה מציל בבריכה,מה כבר עשית?" שאלתי אותו מגחכת."הייתי צריך לצעוק הרבה.ורצתי הרבה.ונפלתי הרבה"אמר עייף ורכן את ראשו."או מסכן שלי" אמרתי בטון מתוק ומפנק, ועשיתי את כתפו הימני."לא נורא, נגיע לפנימייה עוד מעט ואז תנוח.אני אלך למזנון"אמרתי בקול רגיל והורדתי את היד."אבל ללכת"אמר בקול מיואש."אוי נו מה אתה מתנהג כמו אישה עכשיו?" שאלתי אותו ודחפתי אותו קצת."אני עייף ועצבני ומסריח מכלור"אמר אלי עם קצת עצבים."אה,אז זה למה הריח הנורא" אמרתי אליו בציניות."ואו, תודה!" אמר בציניות ועצבים."הנה יש שמה תחנה, רואה. היעד שלנו קרוב"אמרתי בקול מלא תקווה.אז ראינו את האוטובוס שאנחנו צריכים עוצר ברמזור אדום.אז התחלנו לרוץ מהר לתחנה שהייתה יחסית רחוקה.כשהגענו לתחנה האוטובוס הגיע. הצאנו את הכסף ושילמנו לעלייה,ואז התיישבנו בכיסא."הא,הריצה הזו הרגה אותי"אמר מייק מתנשף ונשען על הכיסא. "עוד מעט נגיע לפנימייה ותוכל לישון"אמרתי גם מתנשפת. "ואת תוכלי לאכול"אמר עוקץ."אוי אל תתחיל,לא אכלתי כלום בבוקר" אמרתי אליו בקיטור.הגענו לפנימייה,והלכנו לחדרנו.אני הלכתי לקפיטריה,ואז חזרתי וראיתי שכבר שבע, והייתי ממש עייפה. הלכתי לחדר,טיפה ישבתי במחשב,ואז ב-9 הלכתי לישון.