משפחה ~פרק 44~

~נקודת המבט של מייק~
השעה כבר 9 בערב ואין שום דבר מקטיה.היא הלכה בסביבות 12.לא ציפיתי שהיא תיהיה שמה קצת זמן,אבל היא כבר מעל תשע שעות לא הגיע. יצאתי מחדרי לכיוון היציאה מהפנימייה, ופגשתי את גריי."לאן אתה הולך?"שאלתי אותו כששנינו יצאנו. "קטיה לא הגיע כבר הרבה זמן,גם אתה יצאת לחפש אותה?"שאל אותי גריי.הינהנתי אילו."אני נוסע במכונית באזור של העיר, אתה תלך הרגל?"שאל גריי כשהוא ניכנס למכונית."טוב,אני אתקשר אם אמצא אותה"אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון בית הקברות.הלכתי די הרבה זמן.אז ראיתי אותה רצה בהיסטריה,כשדם כנראה נוזל משתי רגליה,היא ראתה אותי,אך לא זיהתה. היא מהר רצה לתוך סמטה.מהר רצתי אחריה,ראיתי שאף אחד לא רדף אחריה. נכנסתי לסמטה וראיתי שהיא ישבה קבוצה בפינה שיצרו הבניינים. התקדמתי אליה,מהר,היא בכתה בהיסטריה, וניסתה לחסום את פניה.התקדמתי אליה,ואז התכופפתי בעדינות. "קטיה, זה אני,מייק.מה קרה לך?"שאלתי כשהייתי בגובה שלה.לפני שהספקתי לעשות תזוזה אחת,היא ישר חיבקה אותי,ואחזה בי חזק כשהיא בוכה מתחת לכתפי."ששש,תרגעי,אני איתך עכשיו, אף אחד לא יפגע בך יותר,תרגעי"אמרתי בקול שלוו ורך.ראיתי שדם זרם מרגליה,שהיו מלוכלכות. חיבקתי אותה עם יד אחת,ועם השנייה התקשרתי לגריי."אני מצאתי אותה,כנראה מישהו תקף אותה. או כמה."אמרתי קצת בלחץ."איפה אתה?"שאל אותי."אני עברתי ליד פארק בדרך,תמצא פארק עם קרוסלה."אמרתי מהדק את אחיזתי בקטיה."טוב,אני רואה פארק אחד מרחוק,אני אגיע עוד כמה דקות" אמר וניתק.שמתי את הטלפון בכיסי,שמתי את ידי מתחת לבירכיה,ידיה אחזו חזק בצווארי,והרמתי אותה.היא רעדה,ועדיין לא יכלה להרגע מהבכי. היא החביאה את פניה בחזהי והמשיכה לבכות,אך רגועה יותר מאיך שמצאתי אותה.יצאתי מסמטה,וראיתי איזה טיפוס רץ לכיווננו,אך כשראה אותי איתה,הוא ישר הסתובב ורץ לכיוון השני.כנראה זה מי שתקף אותה.אז ראיתי שגריי הגיע לסמטה שבה עמדתי,יצא מהרכב ופתח את הדלת כדי שאכניס את קטיה,ואכנס בעצמי."מה קרה לה?"שאל כשהתיישב בצד הנהג. "אני לא יודע,היא אולי תגיד לנו."אמרתי וסגרתי את הדלת של הרכב. היא ישבה כפופה,מחביאה את פנייה, וממשיכה לבכות. אני הנחתי את ידי על שתי כתפיה וניסיתי להרגיע אותה.כשהגענו לפנימייה, יצאתי מהרכב, כשאני מחזיק את קטיה כפי שהחזקתי מקודם,והתקדמתי לעבר הכניסה של הפנימייה.הלכתי מהר אל עבר חדרה,פתחתי את הדלת עם ידי,ואז ניכנסתי לחדרה והנחתי אותה על מיטתה.אך היא עדיין לא הייתה רגועה. "קטיה, קט', תסתכלי עלי"אמרתי לה כשהיא ממשיכה לבכות.היא הרימה באיטיות את עינייה."אני צריך שקודם כל תיתקלחי,את יכולה?" שאלתי כשהסתכלתי עליה."כ…כן.אני רגע אקום לקחת את הבגדים שלי"אמרה רועדת, כשפתחה את עיניי.היא קמה בעדינות, כשעזרתי לה,לעבר ארונה.עצמתי את עיניי ונתתי לה להוציא את הבגדים שהיא צריכה,היא קיפלה אותם,פתחתי את עיניי,ואז הובלתי אותה לעבר חדר האמבטיה שלה.היא הניחה את בגדיה על השיש,ונשענה על האמבטיה.יצאתי מחדר האמבטיה והתיישבתי על מיטתה.אחרי כמה דקות היא יצאה צולעת מחדר האמבטיה,קמתי ישר,ועזרתי לה להגיע למיטתה.היא נישכבה על המיטה,ואני הלכתי לחדר האמבטיה והוצאתי את הערכה לעזרה ראשונה.התקדמתי לעברה והיתיישבתי על המיטה ליד רגליה."זה הולך לצרוב עכשיו"אמרתי שמתי אלכוהול על צמר גפן.העברתי את הצמר גפן הטבול באלכוהול, והיא ניסת להתאפק,אך דמעות יצאו מעינייה."מצטער"אמרתי בקול חלש.לא אהבתי ליראות אותה סובלת."תנסי לנשום עמוק,זה יעלים את הכאב."אמרתי בחיוך קטן.היא הינהנה בחיוך קטן ונשמה עמוק כשהעברתי את הצמר גפן על פצעיה.ואז לקחתי יוד והעברתי אותו,מפה היא לא יכלה יותר והתחילה שוב לבכות. "קט',אני לא יכול לראות אותך ככה" אמרתי ועצרתי את ידי מלעבור על רגליה."אני מצטערת,אני אנסה להתאפק"אמרה ומחתה את דמעותיה, העבירה את ידיה בשיערה שהעבירה אחורה,ומשכה באפה.שוב התחלתי להעביר את היוד על רגליה,והיא נשמה עמוק,אבל עדיין כמה דמעות יצאו מעינייה. כשסיימתי,מרחתי משחה לבנה על תחבושת,ושמתי על חתך שהיה בכל רגל,ואז עטפתי בתחבושת יותר גמישה.אחרי שסיימתי, היא נשמה לרווחה.לקחתי חבילת טישויים שהייתה על השולחן והבאתי לה. תודה" אמרה ולקחה וניקתה את פנייה מכל הדמעות."את בסדר עכשיו?"שאלתי כשקצת רכנתי אליה. "כן, עכשיו כן,תודה"אמרה עם קול רועד וחיבקה אותי חזק. "תמיד" אמרתי בחיוך.אחרי כמה דקות,הנחתי את שפתי על שפתיה לשנייה וקמתי לעבר הדלת. "לילה טוב" אמרתי. "אה,מייק" אמרה ועצרה אותי לצאת מהחדר."כן?"שאלתי אותה בעודי מחזיר את צעדי חזרה.היא התכוונה לומר משהו,אבל ישר שינת את דעת. "לילה טוב"אמרה בחיוך קטן,ואני החזרתי לה חיוך,ויצאתי.