משפחה ~פרק 35+36~

פרק 35

אני ניקיתי את השולחן וכל הרהיטים שנמצאים במטבח,התחלתי לנקות את החלונות אחרי זמן מאוד ארוך,וליל שטפה את הרצפה ולאו שטף את הקירות והתקרה.אחרי שניקיתי עזרתי ללאו עם הקרות.ואחרי כמה זמן ליל גם עזרה לנו. בסופו של דבר סיימנו לנקות את האבק וקורי עכביש,והצלחנו להבריק את המקום ביחס למה שזה היה. עכשיו נשאר רק לצבוע את המקום. יצאנו מהמטבח, וראינו שחצי מהפיצרייה הייתה נקייה."למה רק חצי?" שאלתי אותם."תנסי את להגיע לתקרה הזו"אמר אלי מייק בטיפה עצבים."אוקיי, תהיו פה אני אבדוק איך הולך למטה."אמרתי והלכתי למרתף."תזהרי במדרגות"אמר אלי מייק. ירדתי במדרגות העץ,עד שמדרגה אחת נשברה והרגל שלי נתקעה בה."קטיה,מה קרה?"שמעתי את הקול של אדמונד מלמטה. "אני בסדר,רק רגע." אמרתי מנסה להוציא את רגלי,אך יותר נכון שרטתי ועצמי את הרגל. ואז שמעתי שמישהו יורד במדרגות, ואז ראיתי מעלי את אדמונד."אמרו לך לאזהר, מה הפריע לך?"שאל וניסה להוציא את רגלי,אחרי שתי דקות הוא הוציא את רגלי שהייתה מלאה בשריטות. "יהיה יום שלא תפגעי?"שאל מגחך וירד במדרגות,ואני אחריו.ראיתי שהמרתף ממש נקי,עכשיו הם פשוט מסדרים את כל הקופסאות שהביאו מהבית של לאו."מה קרה לך ברגל?" שאל אותי איאן כשמנקה את מצחו מזיעה."הא,הרגל שלי נתקעה במדרגה"אמרתי בחיוך מובך."טוב,אנחנו סיימנו,וצריך לשם לך משהו על הרגל"אמר גריי והתחיל לעלות במדרגות, ואנחנו הלכו אחריו.כשעלינו לפיצרייה ראיתי שהיא יותר נקייה ממה שהייתה לפני כמה דקות. כנראה בגלל שעכשיו הם מתרכזים על המקום שהם מגיעים אל."בואי,צריך לכסות את זה מהחומרים"אמר גריי והלך למטבח."מה אמרתי לך?"שאל אותי מייק בשאלה רטורית. "לא ידעתי שהתכוונת שהרגל שלי תתקע במדרגות"אמרתי בייאוש."עדיין היית צריכה לאזהר." אמר והמשיך לנקות."אני?לאזהר?ממתי?"שאלתי אותו בציניות עם חיוך מופתע."לכי,הוא קורא לך"אמר מייק צוחק ודחף אותי לכיוון המטבח."לקח לך זמן. הינה תשימי את זה"אמר והביא לי תחבושת."אה אבל יש לי רק שריטה"אמרתי אליו טיפה מבולבלת."כן אני יודע,אבל זה כדי שאם את תנקי אות תצבעי זה לא יגיע לך לרגל, וישרוף"אמר בחצי חיוך."אוקיי, אז אני אשים"אמרתי והתיישבתי על קופסע ועטפתי את רגלי עם התחבושת.אחרי זה קמתי ובאתי לכניסה ועזרתי לנקות את המקום.אחרי זמן ארוך התחלנו לצבוע את המקום. היינו רטובים לגמרי,כי קורטני בטעות שפכה את המים כדי לנקות את הרצפה, אני,מייק ולאונד רצנו והחלקנו, ותפסנו במישהו כדי לא ליפול,בסופו של דבר כולנו נפלנו והיינו רטובים.וקורטני קיבלה ספוגים על הגוף."זה היה בטעות!"צעקה אלינו כשהבאנו את פחיות הצבע."אז הטעות שלך הרטיבה אותנו!"אמרתי לה עדיין קצת צוחקת,כשכולם מנסים להפסיק לצחוק."טוב,נתחיל לצבוע את המקומות השרופים."אמרתי ופתחתי פחית אחת. "מייק תתכופף!"ישר ליל צעקה אליו,הוא לא שאל והתכופף.פתחתי את הפחית טיפה באגרסיביות והמכסה עף לכיוון מייק. "את בכוח רוצה שאני אמות?"שאל קצת צוחק."זה היה בטעות,קשה לפתוח את הדברים הללו" אמרתי טיפה בעצב ובייאוש. "תביא אני אפתח" אמר מייק ולקח את המברג,העביר את המברג בכל המכסה,ואז ניסה לפתוח,אבל לא עבד."הא,באמת קשה." אמר ונאנח."אמרתי לך." אמרתי בקיטור."טוב כולם להתכופף" הכריז מייק,וכולם התכופפו ישר,הוא פתח את המכסה,והוא עף למקום אחר.היינו מכופפים כמה זמן עד שפתחנו את כל המיכלים.ואז שמנו חלק מהצבע על פלטות,והתחלנו לצבוע את המקום,וגם את עצמנו בטעות. אחרי זמן ארוך סיימנו לנקות ולצבוע את כל במקום. "ואו,עשינו כאן עבודה ממש נפלאה" אמר איאן בשוק כשישב על אחד הכיסאות."עוד לא סיימנו"אמר לאו בייאוש."מה זאת אומרת?" שאל מייק בטון עייף.לאו הלך ליציאה וכולם אחריו, וכשהגענו למול הכניסה הרגילה,היו שמה כל מיני קישקושים."ויש עוד את הלוגו ואז הדלתות"אמר אדמונד כשרכן לרצפה."אתם לא רציניים איתי!!"צעקתי לשמיים.

פרק 36

אחרי שסיימנו לנקות ולצבוע הכל,נחנו איזו שעה,ואז יצאנו לקנות גלידה.ראינו שהשעה היא רק 4,אז 7 שעות עבדנו על המקום, יחסית מהר.אנחנו הלכנו לגלידרייה וקינינו גלידה.בגלל שכאבה לי הרגל מהשריטה הייתי מאחורה.שמעתי קריאה מאחורי,הסתובבתי וראיתי מישהו רץ לכיווני."זה מהחנות,שכחתם"אמר ושם לי את העודף כנראה ביד."תודה רבה"אמרתי אליו בחיוך והוא פנה לגלידריה.ראיתי שהם התקדמו בלעדיי,והיו ממש רחוקים. התחלתי לרוץ לכיוונם,עד שפתאום מישהו שם לי רגל,והרגל שנפגע נתקלה ברגל ההיא.נפלתי על האדמה, ושיפשפתי קלות את מרפקי,קמתי ממקומי ושמעתי קולות צחוק לידי,ראיתי שכמה דבילים ישבו כאן וצחקו.דבילים מהתיכון שלי."נו קטיה,איך זה ליפול שוב?"אמר אחד מהם וצחק."די עזוב אותה,גם ככה מתים סביבה"אמר אחד וגם צחק.בעטתי לזה ששם לי רגל."תסתכל לאן אתה שם את הרגליים שלך"אמרתי אליו בכעס.הוא מהר קם ותפס בעורפי."את יודעת שזה לא נגמר טוב כשאת מתחילה ריב"אמר וידעתי שהוא מתכנן משהו נורא. לא בזבזתי זמן וישר בעטתי בעזרת ברכי לבטן ורצתי קדימה,החברים חסמו לי את הדרך אז ישר רצתי על צד הכביש, ראיתי מכונית מולי,כשהתכוונתי לזוז הצידה,הרגשתי משהו נזרק לעבר גבי,ומעדתי.זה הרגיש בהילוך איטי,אך בסופו של דבר,הרגשתי מכה חזקה בבטני,איבדתי את ההכרה,ולא ראיתי או חשתי דבר.
~נקודת המבט של מייק~
הלכנו במדרכה,ואז ראיתי לרגע את קטיה רצה בכביש,ומכונית הייתה לפנייה,מהר רציתי לדחוף אותה או למשוך אותה או משהו, אבל משהו נזרק אליה,והיא מעדה והיא נדפק במכונית. הנהג ניסה לעצור עוד כשראה אותה,אך היא עדיין נפגעה קשה. מהר התקדמתי אל עבר קטיה,וראיתי שהיא שוכבת ולא זזה,אך נושמת. "מה קרה לה?"אדמונד מהר הגיע והסתכל עליה. "הדבילים הללו ששמה זרקו עליה משהו והיא מעדה."אמרתי באדישות. אדמונד, לאו,ליל וקורטני הלכו אל הדבילים הללו, וטיפלו בהם בדרך האכזרית שאני מכיר מהם. חזרתי להסתכל על קטיה וגריי הגיע מהר כדי לבדוק את הדופק שלה,ראיתי שהנהג יצא מהרכב."הו לעזאזל, אני כל כך מצטער"אמר כולו לחוץ."זה בסדר,היא פחות או יותר אשמה שרצה לכביש ישר"אמרתי מחזיק את ראשה.גריי ניסה לבדוק את הדופק והנשימה שלה,ואליס התקשרה לאמבולנס."לעזעזל,למה תמיד זה קורה לי,לא מספיק אותה נערה שדומה לה עכשיו גם זו"שמעתי את הנהג ממלמל בעצבים כשנמצא ליד הרכב."רגע מה?"שאלתי את הנהג. "לפני שנה וחודשיים,זה היה היום הכי נורא בחיי,ב-15 לאפריל נתתי לידיד שלי לנהוג כי הייתי עייף בבוקר.ראיתי נערה שדומה לה חוצה,אבל הוא לא ניסה לבלום,הוא רק נסע מהר יותר,לא יכולתי לעשות כלום,והוא דרס אותה.ראיתי במראה נער אחד שנפל על בירכיו לידה הגופה ההרוסה שלה"אמר בקול צרוד, חלש, ומצטער. "מה?"שאל אדמונד כשהגיע למקום. "אדמונד, תשלוט בעצמך"אמרתי אליו."ידיד שלך פשוט דרס את אחותי והמשיך הלאה,אפילו תכנן את זה?"שאל ושמעתי כעס בקולו."לא משנה מה רצית לעשות, הוא כבר מת.עכשיו אני פוגש את כל הקורבנות שלו ומחזיר להם את הסכום שהוא חייב."אמר ושם את ראשו על המכונית. "רגע,מה השם שלה?"שאל והצביע על קטיה."קטיה קאוליטז"אמר מייק בפשטות."יש לי את הצוואה של הוריה"אמר לרגע בפנים מופתעות."רק רגע"אמר וניכנס לתוך המכונית וחיפש משהו."למה יש לך את הצוואה של הוריה?" שאל לאו כשהגיע."אני העורך דין שלהם"אמר ויצא."אוקיי העולם קטן"אמרתי בלחש. "הנה,צריך להראות את זה בבית המשפט,ויסבירו שמה"אמר והגיש לאליס את הצוואה,בתור הבוגרת,שלא הייתה עסוקה.ואז הגיע האמבולנס. הכניסו את קטיה לאמבולנס,אליס,גריי,לאו וליל ניכנסו לאמבולנס,ואנחנו הלכנו לתחנת אוטובוס, והאיש ההוא המשיך בדרכו.