משפחה ~פרק 23~

"את ישנת מקודם,ואז צרחת ונפלת ממיטה"אמר איאן מבולבל ועזר לי לקום."אז השאלה אלייך,מה קרה לך?" שאל והסתכל עלי אדמונד.כשהתכוונתי להגיד מה חלמתי,זה נעלם מראשי.כאילו לא ראיתי את זה בכלל."אני לא יודעת" אמרתי בקול רועד טיפה."איך את לא יודעת?"שאל לאו מבולבל."זה יכול לקרות.זה בגלל ההזיות שלה.מה שבטוח,מה שהיא חלמה זה מאוד, מאוד גרוע."אמר גריי ברצינות התקדם אלי."למה זה רע?"שאלה ליל מבולבלת,כמו האחרים. "כי זה נבועה.היא חלמה על מה שיקרה בעתיד.וזה לא חייב להיות בעוד כמה שנים או שבועות.זה יכול להיות בעוד כמה ימים,מחר אולי,אפילו בעוד כמה שעות או דקות"אמר בקול צרוד, שנשמע כקול מאיים.שקט שרר לכמה דקות,עד שגריי הפר אותו. "טוב,אני צריך לבדוק אם יש לך סחרחורות"אמר במחיאת כף. כולם התפזרו,וגריי התקדם אלי."אתה יודע שאתה מפחיד לפעמים?" שאלתי אותו עדיין בהלם מימה שקרה לפני מספר שניות."אני יודע. אני מצטער"אמר ואחז בכתפיי וגרם לי לעמוד ישר. "תקפצי במקום 10 פעמים"אמר והתרחק טיפה.עשיתי כדבריו. "מרגישה משהו?" שאל אותי והסתכל על עיניי,ושאר גופי. "לא,נו,דופק מואץ,אבל אני בסדר" אמרתי טיפה לא בטוחה בעצמי. גריי שוב אחז בכתפיי,ואז התחיל לסובב אותי.הוא סובב אותי סיבוב אחד ועצר."מה את מרגישה עכשיו?"שאל והסתכל שוב בעיניי."בסדר.אתה תוכל להפסיק להסתכל לי בעיניים ככה, זה טיפה מפחיד."אמרתי והזזתי את ראשי טיפה הצידה."אה מצטער, אני פשוט טיפה לחוץ"מלמל לעצמו והלך לחדר האמבטיה. ראיתי שאליס נכנסה גם אחרי גריי.לפי מה שנראה על פניהם,הם מודאגים ועצבניים. "את בטוחה שאת לא זוכרת כלום מהחלום?"שאלה אותי קורטני כשסובבתי את מבטי מדלת חדר האמבטיה."אני לא מצליחה להזכר."אמרתי בייאוש."אל תדאגי, כנראה גריי סתם הלחיץ אותך כדי שתיזכרי,את צריכה לנוח,לכי למיטה"אמרה מגחכת.גחכתי גם והלכתי למיטה ונשכבתי עליה, ראיתי שכולם עושים את העיסוקים שלהם,אז לקחתי מתיקי ספר כל שהוא.'מלאך משמיים'.ניראה מעניין.התחלתי לקרוא את הספר, ומייק הביא לי תה. "תודה" אמרתי לו בחיוך קטן."אין בעיה" אמר בחצי חיוך וחזר לעיסוקיו,ולדיבוריו.
~בחדר האמבטיה~
גריי ניכנס לחדר האמבטיה,שם את ידיו על הכיור,והסתכל עליו. הוא נשם עמוק וניסה להבין, מה יקרה לעזאזל בעוד כמה זמן. אליס ניכנסה ישר אחריו."תגיד לי השתגעת?היא כרגע חלמה סיוט, למה אתה מפחיד את כולנו למוות?!" שאלה אותו בקול עצבני, אך חלש.הם לא אמרו דבר למשך כמה שניות."אתה בסדר?" שאלה וצעדה צעד אליו."אני מצטער,אני מודאג. זה קרה לי כמה פעמים"אמר גריי עדיין עם פנים מושפלות."על מה חלמת?" שאלה אותו וצעדה עוד צעד אליו."אני חלמתי על המוות של אלינור שבוע לפני מותה.חלמתי יום לפני את הפגישה שלי עם קטיה.חלמתי על עוד מקרים שקרו אחרי כמה זמן.או שזה היה אחרי כמה דקות,שעות,ימים,שבועות,חודשים,שנים"אמר במילמול. "מה?" שאלה מבולבלת ושמה את ידה על גריי.אך הוא ידע שהיא הבינה."אז,אם היא צרחה ונפלה ממיטתה.משהו רע עומד לקרות"אמר והסתכל על אליס במבט רציני."אז גם אם הייתה זוכרת,והיינו מנסים לשנות את זה,זה היה קורה בכל זאת" אמר בפנים עוד יותר מודאגות."אז מה אנחנו נעשה?"שאלה אליס מודאגת."מה שנשאר לעשות,לחכות"אמר בטון רציני.