משחקים באש

זה כבר כמה זמן שאני כבר לא אני.. וזו לא עוד קלישאה, אני באת מרגישה ככה.
מאז שנפגשנו עוררת בי רגש מאותת ומלא באזהרה. עוד אז לא אהבתי את הצורה בה הלכת ודיברת, גרמת לי להרגיש ברגע אחד שמחה וברגע השני על סף דמעות.
כול פעם היית הולך ובא, מתרחק ומתקרב, חם וקר, כאילו שיחקתי באש.
ואז לא באמת הבנתי מה אתה מנסה לעשות, פשוט ניסית למשוך את תשומת הלב שלי, ואז שכבר קיבלת אותה נתת לעצמך לפגוע ולהתלכלך.
הלוואי והיית יודע מה הלב שלי עובר עכשיו. מצד אחד, הוא כועס על עצמו, כול כך כועס שהסכים לעצמו להכניס אותך אליו. וכול כך הרבה אומרים לי, לא.. הוא לא בשבילך, הוא ישחק בך וישבור לך את הלב
ופעם אחר פעם אני נגררת אחריך, מחפשת אותך בין כולם. רק אותך.
ואין יום שעובר בלי מחשבות עלייך, והלב לי נקרע רק מרצון לראות אותך.
ומצד שני הלב שלי מזוכיסטי מאוד, הוא יודע גם בוודאות שאתה עומד לשבור אותו במוקדם או במאוחר, והוא עדיין מסכים לעצמו ליפול לרגלייך ולהיות שלך.
ואתה? אין מספיק מילים להגדיר תופעה כמוך. יהיר. רודף שמלות. סטוציונר. מתנשא. שובר לבבות. וזה פשוט אתה.
ואני מתחרפנת מהידיעה הזו שזה פשוט לא מפריע לי, כול הדברים שאמרתי נכונים, ואני עדיין מוכנה להפגע ממך.
אז אני מבקשת, תן לי להפגע ממך עד שנאה, עד שאני לא אוכל לראות אותך ואתרחק ממך לנצח, אני לא רוצה להמשיך לרצות אותך ככה, זו פשוט לא אני.
אני לא עוד מהבנות שתקח הביתה ברכב המפואר שלך, ועל הדרך גם תשיג –.
אני גם לא מהבנות שתוכל לומר להן מה שתרצה ואז תלך.
אני ילדה טובה, מידי טובה בשבילך, וכולם יודעים את זה.
וגם עכשיו ברגע הזה אני מתגעגעת אלייך, ורוצה לראות את החיוך שלך עם הגומות והגובה המתנשא. אבל אני עוד אתמודד.
תוותר עליי, ואני עוד אוותר עלייך.