משוגעת
״כל מגע שלו כל ליטוף… כל מכה שהטיח בי, כאבה יותר מהקודמת… הוא הכאיב לי כלכך, צרח עליי, והטיח בי את אגרופיו כשלא נהנתי מליטופיו על גופי. אני זוכרת כל שנייה ושנייה שהייתי איתו. מכל סטירה מצלצלת שהנטיח על לחיי, עד לכל מחשבה וניסיון בריחה שהוכשל על ידי עוד לפני שהתחיל. חשבתי שאני אשמח לברוח, אשמח לחזור למקום בטוח, למקום מבטחים. למקום בו אף אחד לא ירביץ לי או יגע בי בניגוד לרצוני. אבל למרות כל זאת… אני לא מרגישה טיפת שמחה, אלא געגוע שהולך וגודל מרגע לרגע שאני פה. אולי אני מוזרה, ואולי אני טיפשה. אבל הוא ל תמיד היה כלכך נורא… היו רגעים טובים. בהם ראינו סרטים והוא הסביר לי דברים. אך הדברים הרעים עלו על כך… ועדיין אני מתגעגעת אליו… מתגעגעת גם לשינה במרתף המסריח והקר, לאורך כל ימות השנה. כי למדתי לאהוב אותו. לאהוב את כל הכאב שהוא גורם לי לצורך הנאתו בלבד. אבל אז הצלחתי. סוףסוף ברחתי, ואולי נפגעתי במהלך הבריחה ואולי סיימתי פה, על אותה מיטה קטנה וקשה בבית החולים. אבל הוא לא רצה בי יותר, הוא לא אהב אותי כמו שאני אהבתי אותו. הדבר היחידי שהוא אהב בי, זה את הגוף שלי, ואת הכאב שגרם לי. הכאב הנפשי והפיזי. את כנראה עדיין חושבת שאני משוגעת. כנראה את עדיין חושבת שאני סתם פריקית שמתגעגעת למי שהריק אותה ממשפחה, ב12 שנים האחרונות, מתגעגעת לאותו אדם שלקח ממנה הכל. לקח ממנהל את אהבתה, את תמימותה ואת משפחתה. ועדיין בתור ילדה קטנה חשבתי על זה כך, אבל אם הזמן למדתי להתרגל לזה, למדתי להתרגל לכאב. למדתי להראות לו שאני נהנית ממגעו גם אם זה היה שקר גמור. למדתי מה לעשות בכל מצב שהוא הציב אותי בו. וזה חיזק אותי. ועדיין כל מגע וכל ליטוף שלו הם הדבר שגרמו לי לשמוח…״ נפלתי על הרצפה, כשהחומר מוזרק לדמי, ושוב תחושת שלווה עולה כל איבר ואיבר בגופי…
״אולי אני משוגעת… אבל משוגעת שכבולה באהבה…״
תגובות (2)
קטע מדהים
ראיתי את הפרק, את כותבת מדהים. האמת , שזה יכול להתאים גם לנשים של גואל רצון.