מקום לברוח אליו

כשאתם מוצאים את החיים מעיקים או את המציאות על פני כדור הארץ כמעט בלתי נסבלת, אין לדברים פתרון קל. אי אפשר פשוט להתרחק מעט מהחיים או לברוח קצת מהארץ, אפשר רק לעזוב אותה כליל, אך כל דבר שאף מזכיר במעט את העזיבה הזאת מפחיד מדי מכדי להיות מנחם. אמנם ישנן נחמות קטנות שעיקר השפעתן בטמטום שהן משרות או בהנאה הצרופה שהן משפיעות, מה שגורם בדרך כלל תחושה של נתק מהחיים והישאבות כוללת של העצמיות לתוך החוויה מסיחת הדעת.
כזאת היא הייתה, מטמטמת לגמרי, ומהנה בהחלט. יש אנשים שבורחים למוזיקה, לטיולים לבד או לאוכל. בכל פעם שאני הייתי נפגע ממישהו או ממשהו, או סתם מרגיש עצוב, הייתי בורח אליה, היא הייתה הנחמה שלי. בילוי של כמה שעות איתה היה מרגיש לי כניתוק של כמה ימים טובים מהחיים המעיקים שלי ואז הייתי מוכן לחזור.
אך כשהיא עצמה פגעה בי, לא היה לי לאן לברוח. הרגשתי אבוד, מתוסכל, חסר מקום בעולם. ישבתי בבית ימים בחוסר מעש ופשוט חיכיתי למשהו שיגאל אותי מהמרות שנהיו חיי. בסוף זה הגיע, היא התנצלה וחזרנו להיות יחד, אך זה לעולם לא יהיה אותו הדבר בשבילי יותר. פעם ידעתי שבכל תקופה קשה יש לי מקום לברוח אליו, היום כבר אין לי את אותו הביטחון.