מצטערת שהתעקשתי עליך, ותודה שוויתרת עלי
זאת כנראה תהיה הפעם הראשונה שאני כותבת את זה, אתה יודע שבשבילי זה יותר מלומר את זה בקול רם. אבל איכשהו, רק לפעמים, אתה קצת נעלם.
נעלם מהעולם שלי, מהראש שלי, אם לומר את האמת, גם מדף האינסטגרם שלי.
אני עוברת יום יום, כאילו היה אותו דבר כבר שנה וחצי, כאילו מעולם לא היית כאן.
אבל לרגע חזרת, אין לי שום מושג למה, אבל גם ככה רוב הזמן לא הבנתי את הסיבות לדברים שאתה עושה… אז לפחות, כדי שתיעלם קצת יותר, קצת מהר יותר, אני מאמינה שזה הזמן להגיד לך את זה.
אני מצטערת. בשנייה הראשונה אתה חושב שאתה מבין למה. זה כנראה יהיה משהו בסגנון של:
"אני מצטערת שפגעתי, שלפעמים לא הקשבתי. אני מצטערת על המילים הקשות, על שאכזבתי ובסוף גם לא האמנתי. אני מצטערת על ההקרבות שלך, על כל מה שויתרת בשבילי, על כל מה ששינית בעצמך, על מה שאיבדת".
אולי חלק מזה נכון, אבל תמיד הייתה לך נטייה להגזים… לא אומרת שלי אין.
ובכל זאת, אני מצטערת.
וכנראה שיהיה לך קשה להבין את מה שאני אכתוב עכשיו, אבל באמת, שבשבילך זה אולי כבר לא כל כך משנה.
אני מצטערת על הפעם ההיא בחוף הים, בערך ב-2 בלילה, אתה זוכר שהלכתי עצבנית? הלכת אחרי, צעקת, התעצבנת על כך שנעלבתי, שבמקום לשבת לידי, הלכת לחבק מישהי אחרת… זוכר?
שהסתובבת ממני, וכשקראתי לך לחזור אלי דחפת אותי… כל כך חזק שכמעט נפלתי, והתירוץ שלך היה שהיית שיכור…
אני מצטערת שלא התקשרתי לאמא שלי שתיקח אותי הביתה.
אני מצטערת על המסיבה, שהאדם ששבר לי את הלב לראשונה, אותו אחד שניסה לקחת ממני את התמימות שהייתה בי, ללא שום רשות, שניסה לגעת בי בכוח, היה שם… ואתה חיבקת אותו. מסתבר שהכרתם בשלב מאוחר יותר של החיים… זוכר שאמרתי לך שזה הוא? התשובה שלך הייתה "אני מכיר רק את הצד שלך בסיפור", לא רצית לשפוט אותו, כמו ששפטת אותו לפני שבכלל ידעת במי מדובר… אני זוכרת שכשסיפרתי לך עליו בפעם הראשונה, רצית לחנוק אותו בשתי ידיך, שירגיש כמה לי זה כאב…
אני מצטערת שלא עשיתי סצנה באותו רגע, שיבין שלי זה עדיין לא עבר. ושאתה תבין, שמה שאמרת בכלל לא עזר.
אני מצטערת על המפגשים עם החברים, שנישקתי אותך ליד כולם, וכולם באו לומר לך איזה חמודה אני, שאלו אותך מאיפה הכרנו, לפני כמה זמן, אם אני באמת מדהימה כמו שאני נראית… אחד אפילו ניסה להתחיל איתי, זוכר?
זוכר שקמת מהכיסא והלכת לשבת בצד השני של השולחן, כדי שלא אדבק אליך? כשכל השולחן זוגות שיושבים אחד ליד השני… אני זוכרת את הזוג שהחזיק ידיים ולא עזב, ואת החברה הכי טובה שלך, שמיד אחרי שקפצה לנשק את חבר שלה, באה להתיישב באמצע בין שניכם. וחשבתי שאני צריכה תשומת לב…
אני ממש מצטערת שלא התחלתי לבכות באותו הרגע. אחת הבנות אחר כך שאלה אותי למה אתה כל כך קר אלי…
אני באמת כל כך מצטערת אתה שומע? מצטערת שאמרתי לך לבוא אלי, שהתעקשתי, אפילו שעשית לי פרצופים. זה היה ביום ההולדת שלי…
מצטערת על הפעמים שנתתי לך לצעוק עלי, שאמרת מילים שאחר כך רצית להתחרט ולא יכולת. אבל בכל זאת אני סלחתי… אני כל כך מצטערת שסלחתי.
אני כל כך מצטערת שאחרי כל פרידה שלך ממני, כשחזרת, גם אני חזרתי.
אני מצטערת שהורדתי מעצמי, שביטלתי את עצמי ושיניתי הכול בשבילך, שהפכתי עולמות שלא היו רק שלי. מצטערת שניסיתי להיות מושלמת בשבילך. אף אחד לא מושלם, אבל כשזה מגיע אליך, אני אפילו לא קרובה.
מצטערת שהיית צריך לומר לי בכוח שאני יפה, שכיף לך איתי, שאתה אוהב. ואני אפילו לא מדברת על האינטימיות… מצטערת שהיית צריך להתאמץ לסבול אותי בסביבתך, אבל אמרתי לך שזה לא עובד לך כל כך, כל פעם ששאלתי אותך למה אתה לא סבלני אלי, ולא הייתה לך תשובה.
מצטערת שבאתי לישון אצלך, אחרי שהיית שיכור וקראת לי בשם של החברה הכי טובה שלך. שנינו יודעים שהיא הייתה הנקודה הרגישה שלי. אתה באמת לא הבנת למה בכיתי כל כך?
זוכר שבסופו של דבר כשרציתי שנדבר על זה, התעצבנת? צעקת עלי שאתה עייף ועצבני ושנדבר על זה מחר… ונרדמתי תוך כדי בכי, זה לקח אולי שעה.
מצטערת שבאתי לישון אצלך אחרי כל ריב כמעט, שהתעקשתי שנשלים כדי שנלך למסיבה ביחד… תכלס, ידעתי שאתה רוצה ללכת בלעדיי, ידעתי שאתה נהנה יותר איתה…
אתה יודע על מה אני הכי מצטערת? לא על זה שהסתכלתי פעמיים על שיחות שלך בטלפון, כי היית כל כך חשדן, כמו שגבר שבוגד מתנהג… אני מצטערת שלא עזבתי אותך אחרי שראיתי את המילים 'עד מתי' לפני השם שלי, בצ'אט עם החברה הכי טובה הזאת שלך… או שלא עזבתי אחרי הפעם ההיא שרבנו במסיבה. בדרך הביתה במונית לא הסתכלת עלי אפילו, רק היית בטלפון… בבוקר ראיתי שיחה עם מישהי שאני לא מכירה, שאלת אותה אם היא שיכורה, אמרת שאתה נהנה במסיבה עם חברים, שהרבה זמן לא נהנית ככה… ובבוקר שלחת סמיילי עצוב כי לקח לה הרבה זמן לענות.
מצטערת שהתעקשתי שתשלח לי יותר מסמיילי אחד, כדי שאדע שהכול בסדר. כשהכרנו היה לי ביטחון עצמי, עם הזמן הוא נעלם…
אבל כרגע, לא מעניין אותך כל מה שאני כותבת, אתה גם ככה לא רואה ובטח שלא קורא את זה…
אז אני אוסיף גם תודה, ומזל שאת זה אתה לא תראה…
תודה שנתת לי להבין איך גבר לא יתנהג אלי יותר. מה מותר ומה אסור לי לעשות במערכת יחסים הבאה שלי. תודה שנתת לי להבין שאני כל כך מדהימה כמו שאני ושלא שווה להשתנות בשביל אף אחד. תודה לאל שעכשיו אני מבינה שאתה לא באמת שווה את זה.
אז עדיין קצת כואב, לפעמים קצת פחות… אתמול בלילה ירדו לי קצת דמעות.
קיבינימט, על השנה וחצי שהלכה לי לתמיד, על זמן שלא יחזור, ואולי אני קצת מתחרטת שבכלל היה…
אבל בסופו של דבר, אותו אחד שקראתי לו פעם אהובי, על כל החרא שאכלתי בגללך, ותאמת שגם בגללי. על כל החוזק שאני לאט לאט מגבשת, ועל היכולת להמשיך את חיי בלעדיך, בדיוק כמו שהיו גם לפניך… תודה
תגובות (7)
מדהים
כתוב היטב ונשמע אמיתי לחלוטין.
אני למדתי שמכל קשר ניתן לצמוח ולגלות דברים חדשים וטובים על עצמך. נראה שגם את, כך שהשנה וחצי הללו לא היו בזבוז אחרי הכל…
מקסים.
אהבתי נורא, מרגישים את הכנות. אין פה ניסיון להעביר משהו מעבר, או לכתוב בשפה אחרת. זה פשוט נשפך מהלב דרך המנגנון שיצרת -שאת מצטערת דווקא במקומות שהיית צריכה לפעול אחרת כדי לפקוח את העיניים.
בהצלחה בהמשך דרכך, הכל לטובה וכל מערכת יחסים מלמדת ומחזקת :)
אני בטוחה שההבאה תהיה מושלמת.
ממש אהבתי! מהמם!!
מה שכתבת פה ותיארת הרגיש לי כל כך אמיתי.
בשביל זה אני כאן, כדי לקרוא סיפורים כמו שלך.
את נותנת לי השראה.
תודה.
מהמם!
אהבתי איך שהפכת את ה"מצטערת ש" לדברים שאת מצטערת שנתת לו לעשות לך. אם זה אמיתי (כמו שזה נראה או שאת כותבת ממש מוכשרת) אני שמחה בשבילך שאת כבר לא איתו.