מפגש קצר עם המוות

מפגש קצר ולא נעים עם המוות גרם לי להבין כמה דברים.
גרם לי להבין כמה החיים האלה נזילים. כמה שום דבר לא מובן מאליו. כמה כל דקה כאן חשובה ולכל מילה יש משמעות. כמה ׳מחר׳ זה משהו מופשט ולא בטוח. הנה, אני אמרתי.. אבוא לבקר את סבא מחר. אבל מחר כבר לא יהיה סבא. וזהו, לכי תשארי עם האשמה והכעסים העצמיים. למה לא הלכתי כמה ימים קודם? פשוט לא חשבתי על האופציה כנראה. זה היה נראה כלכך רחוק.
אל תעזוב סבא, אנחנו זקוקים לך כאן, אני זקוקה. תשאר איתנו עוד קצת. אני יודעת שמקומך על יד מלך מלכי המלכים. אבל תשאר לשפוך עלינו קצת מהטוב והאור שלך. זה כלכך חסר מאז שעזבת.
הנוכחות שלך תחסר, היא כבר חסרה. אני לא חושבת שיש דרך מכובדת יותר ללכת מכאן, וזה היה ברור, אתה הרי צדיק, מלאך.
סבא… לא מאמינה שאין לי אותך יותר בחיים. אני יודעת שאתה שומע אותי, ורואה ושומר. תשלח לי כוחות, האבל הזה קשה עליי. תעזור לי להתמודד. תשמור על סבתא ועל הילדים והנכדים. איזה אימפריה בנית אה? אתה בטח מסתכל עלינו ומתגאה ליד כל החברים שלך שם. בצדק האמת, יש לך על מה.
את כל הערכים הנעלים הנחלת לנו, חיית אותם בלי מילים, הכל היה אמת לאמיתה.
הכנסת אורחים זה דבר שבשגרה, חסד ונתינה לאחר, צדקה, דאגה לציבור. אין אדם שלא נפעם מהעוצמות שלך והטוב לב הזה. אני מבטיחה לנסות לשמר את המורשת ולהנחיל אותה לילדיי בעז״ה.
תודה על מי שאתה, על מה שהיית בחייך ועל מה שהשארת במותך.
אני אוהבת אותך סבא יקר שלי, ומתגעגעת ????