מעשיה

הבדידות שבה לבקר. ובניגוד לשאר האנשים, שמנסים לנער אותה מעליהם, אני מקבלת את פניה בזרועות פתוחות, נותנת לה לעטוף אותי, מתכרבלת בתוכה, והיא תמיד באה עם סיפורים לפני השינה. תמיד יודעת לספר את המעשיה הנכונה.
פעם זה האגדה על הנסיך שלא מצא את הרגל שמתאימה בדיוק לנעל שמצא, ופעם זו הילדה שהמשיכה לחיות בעבר, כאילו עולמה קפא בזמן –
זה אחד הסיפורים האהובים עליי.
לאו דווקא כי זה אחד שאני מזדהה איתו, אלא הוא תמיד מותיר בי שביב של תקווה. שיבוא הבן אדם הנכון שימיס את כל עולמה, והיא תבין שלא חיה קפואה לשווא.
הרי אם לא הייתה עוצרת באותה נקודת זמן, ייתכן ולא היו מכירים כלל.