מעניין

מעניין אותי, אותי ובטח מעניין גם עוד אנשים שהולכים איתי באותה הדרך, מעניין אותי מה איתך, איך חייך נראים אחרי שיצאת משלי, אחרי שהפכנו שוב לשניים ואנחנו כבר לא אחד.
אני חושב עלייך, לא מעט. ואני יודע שזה לא הדדי, הרי את זו שעזבת… אבל בכל זאת, בכל זאת אני לא יכול שלא לחשוב, אולי לקוות, שאני עובר לך בראש מידי פעם… שכשאת איתו לפעמים את נזכרת בי, אולי קצת מתחרטת… חשבתי שאני בסדר עם זה, ואני תמיד מזכיר לעצמי שאת נוראית בשבילי, שאת לא בריאה לי, פאק איט, את לא בריאה לאף אחד. אבל קיבלתי אותך כמו שאת, קיבלתי אותך עם כל השגעונות, העצבים, החוסר יציבות ואולי גם חוסר נאמנות – אני כבר לא בטוח… ובכל זאת, בכל זאת את שם כמעט כל לילה, מזכירה לי שאני בכל זאת מתגעגע. אני חושב שעד שלא אוותר ועד שלא אקבל שאת כבר לא בעתיד שלי אני לא אשתחרר מהעבר שלי, שעכשיו את חלק ממנו. כן אני מתגעגע, כן אני מאוכזב וכואב לי, הכי כואב לי בעולם… עברתי הרבה חרא בחיים שלי, הרבה דברים שהפילו אותי למטה, אבל אני חזק, וקמתי בחזרה ונלחמתי וניצחתי, וזה קרב.. זה קרב שאני לא יודע כבר איך אצא ממנו… איך אשרוד אותו. עברת אותי מהר מאוד, כל נורות ההזהרה האלה אמורים להקל עליי לא? כל המצבים האלה אמורים לעזור לי להבין שאת לא מה שאני רוצה לא מה שאני צריך.. ואני יודע ומפנים את זה, אבל איך בכל זאת את שם? כל פעם… איך בכל זאת קשה לי, מעניין אותי אם גם לך רצות המחשבות האלה.. של מה איתי, איך איתי. אם אני יוצא עם מישהי, אם אני בסדר… אם אני מתמודד. כי אכפת לי, עדיין אכפת לי, כמו שהבטחתי לך שתמיד יהיה לי כשהיינו שוכבים במיטה שעות ומדברים על הכל… וגם את הבטחת, פאק אני זוכר את הרגע הזה במדיוק… אז איפה כל זה? איפה ההבטחות האלו שהבטחת לי ברגעים שהיינו מתחת לשמיכה עם הגשם בחוץ.. מתחממים בזרועות אחד של השני.. איפה האהבה שהיינו עושים כל יום.. איפה החיים המשותפים.
אני חושב שהקושי האמיתי בהתגברות הזו היא פשוט להפסיק להילחם לרגע בגעגוע ופשוט לתת ללב להתרסק, תתרסק לב שלי. תתפוצץ לרסיסים, ככה יהיה עצוב, אבל לפחות אני אפסיק להילחם בזה. תתפוצץ לרסיסים עד שמשהו/מישהי תחבר לך אותו שוב. כן הוא לא יהיה אותו דבר, שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, אבל לפחות תרגיש שוב, תחייה שוב והידיים של מישהי אחרת ינחמו אותך, מישהי אחרת תיגע בך ותשאל מאיפה הצלקות, ואיזה מלחמות עברת. מישהי אחרת תחכה לך בבית והעיניים שלך יזרחו כשתחזור, כמו שאת היית עושה…
אני לא רוצה שתחזרי לחיי, לא רוצה שתתחרטי, לא רוצה שתבכי עליי, שתלחמי עליי, אני רוצה לא לאהוב שוב, לא אותך ואולי גם לא אחרות, אני רוצה להיות המפלצת הקרה הזו שאי אפשר לתקן, שאי אפשר לרגש כבר. אני רוצה להיות זה שיגיד "אף פעם לא אהבתי באמת"…
ובכל זאת.. מעניין אותי..