ממצולות הים באהבה

"אף פעם לא יצאתי עם בן אדם" אמרה לוס בשקט, מנסה להבחין מתווי פניו מה הוא חושב על דבריה.
שפתיו התעקלו לכדי חיוך, אד פלט צחוק מהיר ואמר "אף פעם לא חשבתי שאני אמצא את עצמי עם בת ים".
היא התקרבה אליו עוד יותר, נותנת לשיערה להתבדר ברוח הקרירה מרגישה את זרועותיו נכרכות סביבה.
הם ישבו על יד שובר הגלים, המקום בו נפגשו לראשונה.
הוא חייך לעברה ונשק לה על ראשה שהונח על כתפו. ליבו החל להלום בקרבו בחוזקה, כול זמן שהיא הייתה קרובה אליו, הוא לא יכול היה להישאר אדיש אליה. היא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים.
"את יודעת, אני לא מסוגל לספר לחברים שלי עלייך. הם בטח יחשבו שאני מטורף או משהו" הוא אמר בשקט, מביט אל עבר הנוף של הים.
"אני מבינה," אמרה לוס בחיוך "גם אצלי זה די מטורף. אף אחד לא יכול להבין אותנו".
"אני לא יודע, אני פשוט מרגיש שכול דבר בך נכון לי. אני יודע שהגענו מעולמות שונים. אבל את בהחלט הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני מרגיש שיש מהות לכול בוקר שלי על גבי האדמה הזו כשאת בחיי".
"אבל מה נעשה שבאנו מעולמות שונים?".
"תסתכלי עלי לרגע".
לוס הביטה בעיניו, הוא הרגיש את פעימות ליבו מתחזקות עוד יותר. אולי עכשיו יהיה לו האומץ לומר לה את מה שעל ליבו.
"אני-" הוא החל לומר והרגיש את השפתיים שלו רועדות. המילים נעצרו מעצמם בגרונו וסרבו לצאת בצורה הגיונית. מוחזקות כמו מועקה גדושה שחונק אותו.
הוא פלט אנחת רווחה גדולה וניסה להסדיר את נשימתו, היא לקחה את ידה והניחה על ברכיו. מביטה בו בעיניה הגדולות ומחייכת חיוך מתוק. היא התקרבה אליו עוד יותר, מסתובבת עם כול גופה כלפיו. היא הייתה נראית שמימיית, כול פיסה בגופה היה יצירת אומנות בפני עצמה. החל מהפנים היפייפות שתפסו את עיניו בכול פרט ופרט בהם. שיערה הכחול העמוק שהתבדר ברוח עם כתר הצדפים לראשה שהשווה לה מראה קסום. גופה הנשי בעל החמוקיים הנהדרים שהיו נראים בדיוק במידה שהוא אהב. זנבה הכחול הנוצץ שקופל על ידה ונצץ באור הכוכבים.
"אני לא יודע איך לומר לך את זה לוס" הוא אמר בכנות, מרגיש את ליבו יוצא מחזהו במהירות.
"פשוט תגיד את זה" היא אמרה בקלילות, נוגעת בידה על חזהו ומחייכת "הלב שלך מאיץ".
אד חייך, הוא לקח נשימה עמוקה והזיז את קצוות שיערה מעיניה הגדולות. "אני פשוט אומר את זה" אמר בשקט.
"פשוט תגיד את זה" היא אמרה אחריו.
"אני אוהב אותך" הוא אמר בשקט, מרגיש את הדם שלו עוצר בתוך גופו באותו הרגע שחיכה לתשובתה.
הגלים התנפצו על שובר הגלים ונשמעו חזקים מתמיד כשהשקט תפס פיקוד על הסיטואציה.
היא פתחה את עיניה הגדולות העגולות בהלם ואת פיה בכדי לומר דבר מה. אבל נראה שנגמר לה המילים.
"מה קרה?" הוא שאל בחשד.
"אסור לנו להתאהב אד. אסור לנו".
"אבל אני אוהב אותך. לא מעניין אותי מה יחשבו על זה מסביב. אני אוהב אותך".
המתח בניהם היה חזק מתמיד. לוס הורידה את ראשה כלפי מטה, מביטה בידיהם שהיו חבוקות זו בזו.
אד הרים את ראשה עם אצבעו וליטף אותה ברכות בזמן שדמעות החלו להציף את עיניה.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה בשקט, ממשיכה לבכות וגורמת לליבו להחמיץ.
"לא התכוונתי שתבכי" הוא אמר בשקט, מקרב אותה אליו ומחבק אותה בחוזקה. הוא ניגב את דמעותיה וקירב את פניה אליו, נושק לה על מצחה ומביט בה בכאב.
"אני באמת אוהבת אותך" היא סיננה מבין שיניה, מנשקת את אפו ומכווצת את גבותיה בכאב.
הוא נשק לשפתה העליונה, מרגיש את לוס מתרככת ונצמדת אליו. שפתיה החמימות התמזגו בשפתיו, מתעקלות ומשתנות ביחד. היא תפסה את שפתו התחתונה בשיניה, מחייכת אליו ועוזבת מיד. מתקרבת אליו ומעבירה את ידה בשערותיו גורמת לעורו להפוך לגבשושי בעונג צרוף ותשוקה חזקה.
אד אחז בגופה, ונשך את שפתו בכאב, מתנתק ממנה ומסיט את מבטו.
"אני אוהב אותך לוס" הוא אמר, מחבק אותה בחוזקה ומרגיש את גופה מתמוסס לכדי קצף.
צלצול חזק נשמע באוזנו, הוא הרגיש את נשימתו נעתקת בזמן שהוציא את הפלאפון מכיסו.
הודעה מהירה קפצה במסך שלו "אחי, איפה אתה?".
"אני עם לוס בים. אתה מפריע" הוא ענה בעצבים, מנגב את דמעותיו שהחלו לכסות את עיניו ולכהות את ראייתו.
הוא שמע הודעה נוספת נשלחת אליו, פותח בעצבים את הפלאפון ומתחיל לקרוא.
"אד…הלוויה של לוס הייתה לפני שנה ביום האירוסין שלכם. היא נספתה בים בתאונת אוניה עם חברות שלה כשחגגו את מסיבת הרווקות. כמה פעמים נעבור את הסרט הזה שוב?…איפה אתה אחי? אני אבוא לאסוף אותך".