מכתב -חלק א'

על השולחן השקוף, שאגרטל לבן מונח עליו ופרחים בצבע סגול עדין נחו בתוכו, נשען מכתב, המכתב שהוא כתב לה יום לפני…

' אני הולך.
אני מצטער, לא רציתי לפגוע ברגשותייך.
אני… אני יודע מה את מרגישה כלפיי, גם אני הרגשתי זאת; אבל משום מה, אני לא מרגיש שאני יכול להישאר לצידך יותר, אני מרגיש שאני רק יפגע בך יותר ויותר ככה.
בבקשה, אני יודע שאת בוכה עכשיו. בבקשה, תבטיחי לי שתפסיקי לבכות ותהיי חזקה.
כן אני יודע שעכשיו את צועקת עליי וקוראת לי "מטומטם" ו "טיפש" על שעזבתי אותך ככה.
ועוד במכתב. עונש חמור.
אני לא יכול להבטיח שאני יחזור, כי אני לא רוצה שבסוף את תפגעי יותר אם אני לא יקיים את זה.
תני לי זמן, אני מבטיח לחשוב על הכל ולחזור אלייך עם תשובה.
אבל תזכרי, את לא לבד.
לא לבד אף פעם. יש לך את חברותייך, חבריי, משפחה, דודים, דודות… אנשים שאת מכירה ושאת נמצאת איתם ביום יום.
את יודעת כמה אני אוהב אותך.
כמה אמי באמת באמת באמת אוהב אותך. בלי גבולות. את יודעת שאני לא עוזב אותך בשביל מישהי אחרת, אלה בשביל עצמי, כדי להשלים את המסע שלי בחיפוש אחריי.
-כן, אני יודע שכבר סיפרו לך על כל הבעיות שלי.
בבקשה על תכעסי עליי, אני רוצה רק טוב בשבילך. אני הייה מגעיל עכשיו ואומר לך שאת לא תמצאי אחד יותר טוב ממני, שאני היחיד בשבילך.
ואני ממש רוצה להאמין לזה.
אבל אני לא יכול, כי אני לא רוצה אותך שבורת לב לכל החיים.

מקווה שתביני אהובה שלי,
אל תתני לשום דבר לפגוע בך.'