מכורה

הדרך בה היית מדליקה את סיגריית הבוקר שלך לצד הקפה החזק שלך,
החיוך שלך, היה הניקוטין שלי,
ומגע ידייך היה הקפאין שלי.
כי הייתי מכורה אלייך.
גופך שעטוף בשמיכת קיץ,
גרם לי להרגיש מיוחדת, ובטוחה.
הדרך בה היית מעירה אותי בבוקר,
עם פנים ללא איפור ועיוות,
שגרם לי לצחוק עד דמעות.
אבל היום,
אינך מסתפקת בניקוטין וקפאין,
אלא בכל דבר שירחיק אותך מהמציאות הגואשת.
חיוכך,
נעשה לקר ומרוחק.
מגע ידייך,
נהפך לרגיל ונגיש לכל אחד.
וגופך,
גופך נהיה לעור ועצמות.
כעת אינך מתאפרת,
לא כי את לא רוצה,
אלא כי אין לך אמצעי לעשות זאת.
ולצערי, גם לחיות, היא מותרה שאין לך.