מישהו שם למעלה
אני יודע, זה הדבר האחרון שרצית שיקרה.
אבל החיים לא אוהבים לתת לנו מה שאנחנו רוצים.
כעסת על עצמך. למה בעצם?
כולנו בני אדם. כן גם את.
כל כך התרגלנו לפוזה הזו, של הבחורה החזקה שלא נשברת מכלום. שלוקחת הכל בקלות. אפילו את האמנת שזה נכון. אולי לכן, כשנשברת, במקום סדק קטן את לגמרי התנפצת לרסיסים.
אולי לכן, כשנשברת, רצית להיעלם. למות. שנאת את עצמך.
אבל החיים לא אוהבים לתת לנו את מה שאנחנו רוצים. לפעמים אפילו להפך, נדמה לנו שמישהו שם למעלה יושב וצוחק על הרצונות שלנו. מנסה להראות לנו כמה אנחנו קטנים.
כנראה שהמישהו הזה, שלח אותי אלייך דווקא ברגע הזה.
שנינו לא ציפינו שדבר כזה יקרה. שנים שלא דיברנו, שנים שלא נפתחנו אחד לשניה. מאז שזרקת אותי.
3 שנים, למען האמת.
אל תטעי, עברתי הלאה. אני בסדר גמור, ליבי הבריא. ועדיין, אשקר אם אומר שכשמצאתי אותך שם, בקצה הרחוב, בוכה, לא זז לי משהו בלב. בכל זאת, פעם חלק לא קטן ממנו היה שייך לך.
לא יודע להסביר למה. כנראה המישהו הזה, שם למעלה, גרם לי לעשות זאת. הרגליים שלי זזו ולפני שקלטתי, כבר עמדתי לידך.
את נבהלת. ובכית יותר.
התיישבתי לידך, למרות שזה הרגיש כל כך מוזר. את המשכת לבכות.
ואז סיפרת. ואני הייתי בהלם.
סיפרת על הזבל הזה, שאת איתו מאז שנפרדת ממני. סיפרת על ההתעללויות, המכות, ההדחקה. סיפרת כמה קשה היה להודות בהכל – בפני עצמך, ואחר כך כמה קשה היה להעלות חיוך על הפנים כדי שכולם יחשבו שהכל טוב. סיפרת על הרצון לעזוב, ועל הפחד לעזוב. על חוסר הבטחון, האימה, הכאב.
לא היה לי מה לומר. הרגשתי את השרירים שלי מתכווצים עם כל מילה שלך, כל התייפחות קטנה. הרגשתי את הדם עולה לי לראש. כעסתי כמו שלא כעסתי מימיי.
אז, כשמצאת אותו, שמחתי בשבילך. כאב לי, אבל שמחתי שיהיה לך טוב. כולם הסתכלו עליכם כעל זוג מושלם. קינאו בכם.
וכל הזמן הזה…
את סיימת לדבר, ההתייפחויות שלך נהיו שקטות יותר. ואז הרמת אליי מבט. פתאום קלטתי את השקיות השחורות מתחת לעיניים, שלא היו שם לפני שלוש שנים.
לחשת שאת מצטערת. שלא היית צריכה לספר לי את כל זה. שאלת מה אני עושה פה בכלל.
לא עניתי. שלחתי את ידיי סביבך ואספתי אותך אליי, ולא זזתי. את לא התנגדת, הורשית לעצמך להניח את ראשך על חזי.
חיכיתי עד שהנשימה שלך תירגע, שהדופק שלך יפסיק לדהור, שהדמעות יתייבשו. הרגשתי שהשקט עושה לך טוב.
מישהו מלמעלה החליט, עניתי בשקט. מישהו שם למעלה יודע, והוא החליט שהגיע הזמן שתפסיקי לסבול.
את לא לבד יותר, אני כאן, ואעשה כל מה שאוכל. הכל. אני מבטיח.
תגובות (0)