מישהו מפעם
הקשר שלנו כמו קו האופק -אשלייה מייסרת, אף פעם לא נגמר, או לפחות לא יגמר עד שתזיין אותי או תצרח עלי, תאמר שמעולם לא ראית בי יותר מקרום בתולים וילדה שתעשה הכל כדי שתחשוב שהיא רק שנתיים מתחת לגיל שלך ולא שלוש.
עכשיו אני איתו, עם חוט זהב שממשיך להתארך, אני יודעת לאן אני הולכת איתו ומאיפה התחלנו. אבל אתה, אתה זה חוט של ליל שיכרות, פרום לחוטים דקים דקים, רופפים, אני לא רוצה שיקרעו. אני רוצה לזכור את הקול הנמוך שלך על ביט של אדיש, אתה אדיש, כן אני זוכרת, ילדותי, חסר אחריות, גבוה, שחום. אני זוכרת את הריח שלך ואת הריח שלך עם כלור, בבריכה, שם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו.
לא הפגנתי יותר מידי אינטיליגנטיות או צניעות, השריטות עדיין היו חדשות ודיממו, זה היה הפלסטר שלי. לצחוק, להעמיד פנים שהכל בסדר, לשתות. אתה היית פלסטר יותר חזק, יותר מועיל. באמת קיוותי שתשלח הודעה. חיכיתי. התאכזבתי. ואז שלחת, רמזת לסקס. לא הייתי מוכנה. בת 16 וחצי בלי ניסיון על גופם של אחרים אבל לאחרים היה ניסיון על גופי שלי. רשות או לא במקום שממנו אני באה הנורמה היא לגעת, לא לשאול.
עכשיו אני בוגרת יותר, ואתה המישהו הזה מפעם, אספר עלייך כשאגדל. הזמן אכן עשה את שלו, בחרתי לא להיות כלי במשחק שלך. ועדיין, אתה בכל מקום למרות שלא התראינו מעל חצי שנה. נעלם וחוזר. קצת קשה לא לנסות לעקוב אחרייך אבל אני כבר בחורה אחרת שמתה להצהיר שהתקדמה ממך אבל איך אפשר להתקדם ממשהו שאף פעם לא היה?
תגובות (0)