מילים זה כוח

קמתי לעוד בוקר נוראי , לא הייה לי חשק להתלבש, כי מה כבר יכול להשתנות? כול יום זה אותו דבר, אפחד לא מבין אותי .
"ניקול בואי מהר לאכול ונצא שלא תאחרי!" צעקה לי אימי.
"אני באה!" אמרתי וירדתי למטבח חסרת מצב רוח .
אכלתי מהר ויצאנו לאוטו. נכנסתי לאוטו וטרקתי את הדלת ,
"אל תדאגי מתוקה, יהייה בסדר" אמרה לי אימי וחייכה .
"לא אמא זה לא ! כול יום זה אותו דבר ! כול בוקר אני מגיעה למקום הנורא הזה וסובלת אותו דבר!"
אמא שלי בלעה את הרוק ולא היה לה מה להגיד , היא התניעה את האוטו והתחילה לסוע . במשך כול הנסיעה הייתה ביננו שתיקה מביכה, כשהגענו לבית הספר יצאתי מהאוטו ואמא שלי אמרה לי :" יום טוב מתוקה". "כן כן אמא יום טוב" אמרתי ונכנסתי לבית הספר. ברגע שנכנסתי שמעתי ליחשושים, שמעתי צחוקים וראיתי ילדים מצביעים עליי וצוחקים. התחלתי ללכת יותר מהר וניכנסתי לכיתה, בשעה הראשונה היה לי ביולוגיה , התיישבתי בסוף הכיתה בשולחן האחרון וראיתי את כול הבנות נכנסות לכיתה ואחריהן הבנים כשהם מהופנטים . הבנות האלה הן הכי מקובלות, וכול מה שהן רוצות הן מקבלות . גילגלתי עיינים והתרכזתי בפלאפון שלי , "אוו הינה המכוערת הזאת" אמרה אחת הבנות , לא התייחסתי ואפילו לא הסתכלתי.
"החוצפנית הזאת אפילו לא מסתכלת" ,"איזה ילדה זבל" אמרו עוד כמה בנות , סגרתי את העיינים ונרגעתי ולאחר כמה דקות היה צילצול וכול התלמידים נכנסו לכיתה, והמורה גם .
"תלמידים אני רוצה להחזיר לכם את הבחנים משיעור שעבר"
אמרה המורה והתחילה לחלק.
"סנדי לא הלך לך כול כך טוב, תשפרי בפעם הבאה וגם ג'ון תשפר בפעם הבאה , אהה וניקול אני גאה בך הלך לך מעולה, תמשיכי כך! " אמרה המורה וכולם התחילו לדבר , "נו ברור זאת הגאונה הזאת" , "חרשנית אחת" ,"מה ישלך", שמעתי דברים מכול עבר וניסיתי להתאפק , לאחר השעה הראשונה היה לי שיעור חינוך עם המורה , נכנסתי לכיתה והמורה נכנסה אחריי , כולם התיישבנו והמורה אמרה שהיא צריכה להודיע הודעה…