מילים זה כוח- פרק 3

במקום להיות עם כול הבנות היפות והמקובלות האלה " אמרתי
"אז את אולי לא הכי מקובלת אבל את מאוד יפה, לא פחות מהן " אמר לי וחייך אליי עם החיוך הכובש שלו .
חייכתי אליו בחזרה ובדיוק שניה אחרי זה היה צלצול.
ישר רצנו מהספסל לכיתה כי היה לנו מתמטיקה ,
נכנסנו לכיתה וכול הילדים כבר היו שם , וכמו תמיד ידעתי שהם היו חייבים להגיד משהו , להעליב . "אז מה הדבקת אותו גם?" שמעתי מילדה ואחרי זה כולם צחקו . טיילור אמר לי לא להתייחס ולקח לי את היד והלכנו לשולחן שלנו. התיישבנו וטיילור אמר לי " אל תדאגי אני איתך, הכול יהייה בסדר". חייכתי ועצרתי את הדמעות , לאחר כמה דקות המורה נכנס לכיתה והתחיל השיעור , במשך השעתיים של השיעור ראיתי ילדים מסתכלים עלי מהצד וצוחקים. עברו השעתיים של שיעור מתמטיקה , השתחררנו הביתה , וכשבאתי לצאת מהבית ספר ראיתי את הבנות המקובלות של השכבה והן התאספו סביב טיילור ודיברו איתו , לא רציתי להתקרב אפילו כי ידעתי שישר יתחילו המילים הכואבות . התחלתי ללכת יותר מהר ובצד העין ראיתי אותן מדברות איתו. ושמעתי אותן אומרות לו " יאו תראה הינה חברה שלך " .
" לא היא לא חברה שלי, אני בקושי מכיר אותה" אמר להן .
הסתכלתי לעברו כששמעתי את זה והוא הסתכל עלי בדיוק לשניה והסיט את מבטו , ברגע הזה משהו צבט לי בלב ופשוט התחלתי לרוץ הביתה.
באמת חשבתי שאכפת לו ממני וכול זה היה סתם הצגה, הרגשתי שבאמת התחברנו אבל כניראה שלא, כניראה שכול זה היה שק אחד גדול. הגעתי הביתה וניגבתי את הדמעות כדי שאמא שלי לא תראה שבכיתי . נכנסתי הביתה וישר עליתי לחדר שלי , נעלתי את הדלת ושכבתי על המיטה עם מלא מחשבות ובשלב כולשהו פשוט נרדמתי .
"ניקול!? תפתחי את הדלת! הכול בסדר??? " שמעתי את אמא שלי צועקת מחוץ לדלת . " כן אמא, הכול בסדר אני פשוט נרדמתי " אמרתי לה בזמן שאני קמה מהמיטה לפתוח את הדלת .
"אוקי מתוקה , עוד שעה אנחנו יושבים לאכול " אמרה אימי וירדה למטבח .
הסתכלתי על השעון וראיתי שכבר 6 , ישבתי לעשות את כול השיעורים וברגע שסיימת כבר ראיתי שהשעה רבע ל7 , נכנסתי להתקלח ולאחר מכן ירדתי למטבח וישבנו לאכול .
אמא שלי שאלה אותי איך היה בלימודים ואמרתי "היה בסדר, הכול כרגיל"
אבא שלי בכלל לא דיבר , הוא לא הטיפוס המתעניין .
אחרי השאלה של אמא שלי ישבנו בשקט כול הארוחה .
סיימנו לאכול ואמרתי "אני הולכת לישון , אני לא מרגישה טוב ."
עליתי לחדר שלי ונשכתבי על המיטה ושוב ראש מלא במחשבות .
חשבתי לעצמי " אני באמת חשבתי שאני וטיילור התחברנו ולא חשבתי שזה שקר , הוא אמר שהוא איתי ושהכול יהיה בסדר , חשבתי שבאמת אכפת לו אבל כניראה שלא , כניראה שהוא עוד אחד מהבנים האלה שפשוט עושים כול מה שהבנות האלה אומרות". אחרי כמעט שעה ששכבתי במיטה וסתם חשבתי לעצמי, נרדמתי.
ביום למחרת קמתי דיי מבואסת , התארגנתי לבית הספר ואימי הסיעה אותי ובכול הדרך שתקנו , כשיצאתי מהאוטו כמו בכול יום אימי אמרה לי "יום טוב " , אמרתי לה " גם לך" בזלזול כי ידעתי שגם זה לא יהייה יום טוב . נכנסתי לבית הספר ושוב כול המילים המגעילות מתגלגלות . נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי , בשולחן האחרון .
ראיתי את טיילור נכנס עם הבנות האלה לכיתה , וגם הן היו חייבות להגיד משהו , " אווו מה היא לא מתה כבר?" , "אפחד לא צריך אותך כאן". אמרו וצחקו , ראיתי שטיילור לא צחק אבל מה שהוא אמר אתמול פגע בי מאוד .
כרגיל אני לא מתייחסת אבל הכול נשמר, אני זוכרת כול דבר , עם כמה שאני אדישה לזה אני זוכרת הכול
המורה נכנסה לכיתה וטיילור התיישב לידי , לא דיברנו במשך השעתיים של השיעור , כול השיעור הסתכלתי בחלון ולא הקשבתי עד לרגע שהמורה שאלה "ניקול את איתנו? את יכולה לענות לי על התרגיל? " כול העיינים היו עלי , ושמעתי מהצד "נו ברור שהיא תוכל לענות על זה , היא חורשת על זה בלי סוף המעצבנת הזאת".
לא נתתי לזה להשפיע עלי ועניתי על התרגיל .
"כול הכבוד לך" אמרה המורה וחזרתי למקומי ושמעתי ליחשושים מהצד וכרגיל כדי שאני יוכל לחזור לספסל הקטן בקצה הבית ספר ולהיות לבד בלי כול הילדים המציקים .
לאחר כמה זמן היה צלצול , לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהכיתה לכיוון הספסל , התיישבתי בספסל והייתי שוקעה במחשבות, פתאום ראיתי את טיילור עם כול הבנות ועם כמה שזה צבט לי בלב לא התייחסתי לזה, לאחר כמה שניות ראיתי את כול החבורה נועצים בי מבטים , מצביעים וצוחקים עלי וחשבתי לעצמי "בשביל מה יש לי לחיות? כולם שונאים אותי! והבנאדם היחיד שניסה להתקרב אליי היה רק שקר אחד גדול!
באותו יום לא דיברתי עם אף אחד , רק שמעתי מילים כואבות , קללות, ודברים שפשוט גורמים לך לרצות למות. בסוף היום חזרתי הביתה ובדרך כשהלכתי ראיתי את טיילור בצד השני של מדרכה , היו לנו כמה מבטים חטופים. "ניקול? את יכולה לעצור לשניה?" שמעתי והסתובבתי והסתכלתי על טיילור והסתובבתי חזרה והתחלתי ללכת יותר מהר לכיוון הבית.
כשנזכנסתי הביתה אימי שאלה איך הייה בבית הספר? "כרגיל" אמרתי .
ישבנו לאכול צהריים , במשך כול הארוחה לא דיברנו אבל היו לנו כמה פעמים שהסתכלנו אחת על השניה חייכנו והמשכנו לאכול , אחרי הארוחה עליתי לחדר שלי עשיתי את כול השיעורים והתיישבתי במחשב , וראיתי כתבה "ילדה התאבדה בעקבות בריונות " וחשבתי לעצמי " אותה ילדה סיימה את החיים שלה בשנייה , את כול הסבל, אני בטוחה שעכשיו יותר טוב לה". באותה שנייה אמרתי לעצמי " אולי כדאי שגם אני יתאבד? זה יגרום לכולם רק טוב , אני יפסיק לעצבן את כולם , אני יפסיק את הסבל הזה , כבר נימאס לי"