מזל טוב נעמי (המשך לנעמי שלי)

מזל טוב נעמי, את בת שנה, שנה שלמה של חוויות ריקות, של מחשבות מה היה קורה אם…
אם הייתי מסכימה לאבא שלך…
הלוואי והייתי סוחבת אותך בבטן ומתענה במשך תשעה חודשים ואז היום, ממש לפני שנה היית נולדת, יוצאת לאוויר העולם, יכולת להיות חוויה מתקנת, יכולת לסדר את המשפחה שלי, להיות לי לעזר לבניית משפחה חדשה.
מזל טוב נעמי, לא ראיתי את אבא כבר שנה ותשעה חודשים.
הוא בטח יושב באיזו זולה מגלגל סמים, אולי הוא השתדרג לקרטונים, מי יודע…
את תוצר לא קיים של אהבת נעורים חד צדדית, הטמבל הזה היה רק חרמן עלי. חרמן וזהו.
ואני, אני הייתי מאוהבת, בטן שבמקום ילדה הייתה ממולאת בפרפרים, מבוקר לצוהוריים ועד לתוך החלומות וכך חוזר חלילה כל יום למשך שנתיים. מעניין אם יצא לו לחשוב עלי, אם ראה בי יותר ממה שהצטיירתי בשבילו, אפילו רק לכמה רגעים.. לעולם לא אדע, כמה חבל.
את לא קיימת, את אינך נעמי. השארת אותי בעולם לבד, לכודה בצרות של בני עשרה, בין פיזיקה לוודקה של שישי.
איפה את ילדה שלי? הכנתי לך עוגה, יש עליה נר, נר אחד, ובלון אחד ואני אמא אחת, אמא אבודה ומבולבלת שעדיין מתכחשת לעובדה שאהובה עזב אותה כלומר, אותי, חזר לפנימייה המזדיינת שלו ומצא מישהי אחרת לזיין.
פתאטית שכמותי, רוצה בטן עם חיים לא כבד מת. רוצה ילדה לא זיכרון.
מזל טוב נעמי, בבקשה תישארי איתי לעוד שנה.