מוות בוער
ישבתי במיטתי ,
מוכנה לישון ,
רוצה לישון
מחריכה את מוחי לכבות .
מחריכה את מחשבותי לעזוב כל זיכרון הקשור אליו .
מוחי הנואש ממחשבות ,לא הרפה מגופי .
אש להטה בליבי .
אש מלהיבה ורותחת .ובגלל סיבה אחת היא בערה .
היא הפריעה לי ,לא נתנה לי להרפות מאחיזתי בעולם המציאותי .
היום נהפך למחר , והשמש השתקפה אל מול חלוני בין הגבעות הרחוקות .
כשעצמתי את עייני ולו לרגע קט
הרגשתי כאילו פניי נשרפות עד כלות מהמלהבות הלוהטות שהיו בתוכי .
פשוט לא יכולתי לכבותה ,
לא יכולתי לכבות את האש המתפרצת .
ניסיתי ,אך כל פעם שנכבתה,
והייתי בטוחה שאוכל לצלול אל תוך נדודי שינה משכחים
האש התלקחה בליבי שוב .
זה בגללו ,
אני יודעת ,
הוא אשם בכך .
רציתי אותו קרוב אליי , אך הוא לא היה שם .
על שולחני ,לצד פת לחם צבוטה ,נמצאה סכין לחיתוך פרוסות לחם .
השתמשתי בה לשם צרכים תמימים בלבד .
אך עכשיו ,
כשהלהט בליבי לא פוסק ,
לא מניח לי ,
חשבתי על הדבר שרציתי יותר מכל ,
לכבות אותו , אחת ולתמיד .
קמתי מהמיטה ביידים רועדות ולקחתי את סכין החיתוך החדה .
ובשנייה בודדה שכאבה עד אין סוף
נכבה הלהט ,
נכבתה השרפה .
צנחתי על המיטה כשחצי חיוך נותר על פניי .
עשיתי את דרכי האחרונה אל עבר המוות הבוער,
וליבי ריק מרגשי חרטה .
תגובות (1)
די אהבתי…