מובלת לגרדום פרק 3 חלק א

"משהוא לשתות חברים?" שאלה בחורה צעירה ובלונדינית בשמלה וורודה. היחידה שלא הייתה מוקסמת מתומס. היא התנהגה אליו כאל עוד לקוח ולא כאל אל יווני. זה הציק לו. הוא חיפש את הקריצה או החיוך הפלרטטני אבל זה לא הגיע. את האמת? זה הדליק אותו. "רק מים בשבילה, בירה בשבילי." מה שהיה מוזר זה שהוא אפילו לא כל כך אוהב בירה. בדר כלל היה מעדיף לשתות יין או מים, אבל הוא רצה להרשים את שתי הבנות היחידות שלא נופלות לרגליו, סופיה והנערה בשמלה הוורודה. סופיה הייתה חייבת לצאת לשאוף אוויר. היא נעמדה על רגליה ותומס משך בפונצ'ו הצמר שלבשה.
"לאן זה? ביקשתי שלא תתרחקי" היא הצביע על השירותים והוא הרפה את אחיזתו ממנה וחזר למלצרית הבלונדינית. היא ניקתה עם מגבת מים שנשפכו. "אחותך?" היא שאלה וחייכה בחביבות.
"קרובת משפחה" הוא נאנח וחייך חיוך אדיש ומותש. "ולמה אתה ניראה אומלל כל כך מלשמור עליה?" המלצרית נשענה על הבר הארוך מולו והמחשוף של שמלתה גדל. "היא לא מקשיבה לי אף פעם. נגיד עכשיו, ביקשתי ממנה להישאר בחדר וללכת לישון. והינה היא יושבת לידי על כיסא בבר."
"איך קוראים לך?" היא שאלה וליטפה את ידו. הוא לא היה יכול לתת לה את שמו האמתי. הוא חשב כמה רגעים וזקר את שמו של סביו. "ג'ייקוב" הוא אמר. "שלך?" הוא שאל והרים גבה כשהיא הסתובבה לזרוק את המגבת לדלי עם כביסה מלוכלכת. "אין לי שם. חברים קוראים לי אנחל, כי אני יפה כמו מלאך ואני ממוצא ספרדי. אנחל זה מלאך בספרדית." היא נשכה את שפתה התחתונה. הוא חייך, "אני יודע" הוא אמר ורכן קדימה מעל הבר ונישק אותה. "והם צודקים." הוא עצר לשנייה והוסיף.
"צודקים בקשר למה?" אנחל שאלה מבולבלת.
"את באמת נראית כמו מלאך." הוא אמר ורכן לעברנ על מנת לנשק אותה.

סופיה עמדה מול מראה גדולה ומלוכלכת מעט בשירותי הנשים. היא נראתה עייפה ומוזנחת. מתחת לעיניה היו צליליות כהות אפילו ביחס לעורה הכהה, שפתיה היו בהירות ויבשות וכולה הייתה מלאה חתכים ושריטות. היא באמת הייתה מותשת. היא לא הצליחה להיזכר בפעם האחרונה שישנה יותר משעה או אכלה משהו. היא הרגישה שהיא מיובשת לחלוטין ועוד רגע היא תקרוס על הרצפה. לפתע נכנסה לשירותים אישה. ג'ינג'ית. היא הייתה לבושה כמעט כמו סופיה, בג'ינס צמוד וגופיה שחורה ומגפי בוקרים עם דוקרן אבל לעומתה האישה האדמונית לבשה ז'קט ג'ינס ולא פונצ'ו צמר חום. ללא ספק שתיהן היו לבושות מוזר, הרי רק גברים לובשים מכנסיים-נשים לובשות שמלות אבל סופיה החליטה כשברחה שיהיה קל יותר עם בגדים של בנים. האישה שנכנסה הייתה מבוגרת יותר משאר הבחורות בבר. היא נראתה בסביבות ה 40 לחייה ובכל זאת הייתה יפה יותר מכולן ביחד. היא הביטה כמה רגעים בעיניה החומות בסופיה דרך המראה וסקרה אותה במבט בוחן.
"אני ריקי" אמרה לפתע האישה הג'ינג'ית. "אני אשתו של בעל הבית" היא חייכה והושיטה יד קדימה. סופיה לחצה את ידה חלש והשיבה חיוך קטן ומסכן, מנסה להחזיק את עצמה. היא הייתה קטנה וחלשה ולא ידעה איך להתמודד עם חוסר שעות שינה וחוסר במזון ובמים.
"את לא מתכוונת להגיד לי את שמך?" שאלה ריקי מופתעת. סופיה הצביעה על גרונה והנידה בראשה בעצב. ריקי נראתה כמו אישה שחייה טוב. על חגורתה נצץ באקל זהוב וגדול והיא הייתה שמנמונת וגבוהה. על אצבעותיה היו 3 טבעות, היא הסבירה לסופיה שהיא הייתה נשואה שלוש פעמים וכל טבעת מסמנת בעל אחר. ריקי הבחינה בכך שמשהו מוזר בצורה שבה העיניים של סופיה לא ממוקדות, כאילו היא נאבקת להשאיר אותן פקוחות, והיא גם שמה לב לצורה שבה היא מנסה לא להישיר מבט לעיניה. לא היה צריך להיות גאון כדי להבין שהילדה עייפה. אחרי שהייה ממושכת וחד צדדית עם ריקי היא יצאה מהשירותים, שיערה היה קלוע בצמה ארוכה ודקה שנפלה על כתפה שריקי קלעה לה. 'חבל שלא יכולתי לספר לה על עצמי. על שמי ועל משפחתי.' זו בערך ההרגשה הכללית של סופיה מאז שברחה מהבית. היא לא ראתה את תומס על הבר יותר אז היא החליטה פשוט ללכת לישון. היא יצאה מהדלת האחורית של הבר. ישבו שם על גדר עץ 5 גברים שעישנו סיגרים גדולים.