מאוחר מדי. פרק 7
מאז שהלכו להתלונן בתחנת המשטרה, לא יצא לאן וליאם להיפגש ולהיות ביחד.
זה היה רק "היי" ו- "ביי" במסדרון בית הספר.
זה העציב את אן, היו לה רגשות כלפיו.
זה נמשך ככה שבוע.
שבועיים. חודש.
חודשיים.
חודשיים עברו מאז וכאילו הוא שכח ממנה לגמרי.
היא הייתה הולכת לבית ספר כמו כל יום, הייתה את השגרה הרגילה חסרת שום דבר מיוחד או מרגש.
מאז האונס היא הצליחה קצת להתגבר על זה והפסיקה להאשים את עצמה.
היו הרבה ימים שחשבה לעצמה אן שהלוואי שליאם היה מדבר איתה, פונה אליה. הוא לא מתעניין בה יותר. לעזאזל.
לאחר חודשיים ויומיים מאז שהתלוננו במשטרה באה אוברי וויליאמס מהכיתה של ליאם לכיתה של אן להודיע על המסיבה שהיא מארגנת.
"היי, שמעו ביום שישי הקרוב תיערך אצלי בבית מסיבה, כל השכבה מוזמנת! נתראה". אמרה ויצאה מהכיתה.
"ללכת למסיבה? לעזאזל אני לא יודעת! ליאם יהיה שם! או שאני אצליח להגיע למצב של שיחה איתו או שהוא לא ישים לב לקיומי" אן התלבטה אם ללכת.
לבסוף החליטה שתלך, מה יש לה להפסיד? שתהיה עם חברות שלה ועל הדרך תנסה לדבר עם ליאם.
ביום חמישי אן עברה במסדרון וראתה את ליאם.
"היי" אמרה וחייכה.
"מה קורה?" חייך, "את באה למסיבה של אוברי?" שאל.
"כן" ענתה.
"נתראה" קרץ לה.
עכשיו אן הרגישה שהיא חייבת ללכת.
תגובות (0)