מאוחר מדי. פרק 6
"בואי הולכים" ליאם קם והושיט אליה את ידו.
"לאן?" שאלה.
"לתחנת המשטרה, לדווח עליו". ההליכה הייתה שקטה, הם לא כל כך דיברו.
"רציתי לומר לך כבר מקודם, את נראת ממש טוב היום" חייך אליה.
"רק היום?" הביטה בו וצחקה.
הם הגיעו לתחנת המשטרה, בקבלה ישב שוטר.
"שלום, באנו להתלונן" אמר ליאם ביציבות.
"על מה?" שאל השוטר.
"על אונס" אמרה אן. ליאם הביט בה מופתע, על זה שאן הצליחה להוציא את המילה הזאת שניסתה להדחיק, ובעוד כזה ביטחון.
"בואי לכאן בבקשה" אמר השוטר והוביל אותה לחדר.
היא הלכה אחר השוטר בחשש. היא פחדה להיות עם גברים לבד.
היא התיישבה על כיסא שחור בחדר קטן והשוטר הגיש לה דף שהיא צריכה למלא על המקרה ועל האנס.
"לפחות זה לכתוב את זה ולא לומר את זה" התעודדה.
היא יצאה אל ליאם לאחר כעשר דקות.
"סיימת?" שאל אותה.
היא הנהנה, הם יצאו מהתחנה ואן הוציאה מתיקה חפיסת סיגריות.
היא הדליקה לה אחת.
"רוצה?" שאלה.
"לא תודה, את מעשנת?" הוא הביט בה קצת בהלם.
"בזמן האחרון" אמרה.
"למה?" שאל.
זה עוזר לי להפחית לחץ, לברוח מהחיים שלי, לברוח מעצמי".
"יש עוד דרכים לעשות את זה. לא כדאי לך לעשן, זה רק מזיק".
הוא הושיט את ידו אל הסיגריה של אן, זרק אותה על הרצפה ומעך אותה.
"למה?" שאלה קצת בהלם וקצת בכעס.
"זה רק יזיק לך בסוף, כבר אמרתי לך". אמר כבדרך אגב.
ההתנהגות שלו עצבנה את אן, כאילו הוא מחליט על חייה ופשוט לוקח דברים ו"מחרים" אותם.
הם הגיעו לביתה של אן.
"תגידי..מה רצית להגיד לי..אז?" שאל והביט בה.
"מתי? אהה..שכחתי. כנראה שזה לא היה חשוב" שיקרה.
"אן ג'יימס, את נהיית שקרנית" חשבה לעצמה.
"ליאם", אמרה ועמדה קרוב אליו. ריח גופו היה ממכר. "תודה".
"תמיד כאן" אמר וחייך.
הוא תמיד פה. זה חימם את ליבה.
דממה. הם הביטו אחד על השני, הם היו קרובים מתמיד.
הם יכלו להרגיש את הנשימות של כל אחד.
זה הרגיש כאילו זה נמשך שנים.
"ביי ליאם" התרחקה אן וחייכה אליו.
היא נכנסה לביתה והבינה שרגשותיה כלפיו חזקים, היא חייבת לומר לו את זה.
והיא חייבת לקוות שזה הדדי.
תגובות (0)