מאוחר מדי. פרק 5

יום למחרת, אחר הצהריים אן קיבלה הודעה.
"21:00 בנדנדה בחורשה?" ההודעה הייתה מליאם.
היא לא רצתה לחזור לשם. למקום שהכול התחיל. היא פחדה.
"אין מצב למקום אחר?" החזירה.
הוא הבין.
"שיט סליחה. אני אאסוף אותך ונראה כבר,טוב?" הוא כתב לה.
"אוקיי".

מעניין מה ליאם רוצה, אן חשבה לעצמה.
ב20:00 אן התחילה להתארגן

היא לא ידעה מה ללבוש כי היא גם לא ידעה מה בדיוק מטרת הפגישה הזאת.
לבסוף בחרה בשמלה קצרה בצבע בורדו וצירפה סניקרס לבנות.

תמיד אן אהבה שמלות יחסית קצרות והפעם הרגישה לא בנוח אבל עדיין החליטה ללכת עם השמלה. "את לא צריכה לשנות את סגנון הלבוש שלך בגלל סוטה מין מסריח" חשבה לעצמה.

היא סירקה את שיערה החום הארוך ושמה קצת מסקרה וסומק.

ב21:00 נשמעה דפיקה בדלת.
היא פתחה אותה. ליאם היה שם לבוש בטישרט לבנה וג'ינס כחול כהה.
הוא נראה מעולה.
"היי" היא אמרה והסמיקה קלות.
"היי" ליאם אמר וחייך אליה.
היא סגרה אחריה את הדלת והם יצאו.

"אז מה רצית לומר לי בעצם?" אן שאלה את ליאם והביטה בו.
הם ישבו על ספסל ברחוב המרכזי.

"תקשיבי זה ממש חשוב לי ואני יודע שאת לא תעשי את זה לבד".
מה שאמר קצת הלחיץ אותה והיא לא הבינה למה הוא התכוון.
"את חייבת להתלונן עליו. חייבת, זה ממש מסוכן". אמר והביט ישר לתוך עיניה הירוקות.
עוד פעם על זה? אני מנסה לשכוח מזה וכל פעם הוא בא ומזכיר לי את זה, חשבה לעצמה.

"תקשיב.. אני אחליט מה לעשות בנוגע לזה" , היא השפילה את מבטה "אתה לא צריך להעסיק את עצמך בזה".
"בדיוק בגלל זה אני אומר לך. אני יודע שאת לא תתלונני. החולה נפש הזה יהרוס עוד חיים של נערות כמוך, אם תתלונני נגדו את תוכלי למנוע את זה".
מה פתאום כל כך אכפת לו ממני?

"אני..מפחדת" לחשה.
"ממה?" הביט בה.
הוא הבין ממבטה המושפל שכנראה הוא אמר לה משהו.
"מה הוא אמר לך?" ליאם שאל והרים את סנטרה עם ידו. מגעו החמים צימרר אותה.
"הוא איים עליי שאם אני אספר הוא יפגע בי" אמרה לבסוף.

"החתיכת חרא הזה…" סינן לעצמו בכעס.
"בואי, הולכים" קם והושיט לה יד.