מאוחר מדי. פרק 1
הייתה זו שעת ערב מאוחרת. אן ישבה לבדה על הנדנדה בחורשת האלונים. היא חיכתה לליאם. ליאם היה נער מהשכבה שלה בעל עיניים ירוקות, שיער שחור, גבוה ועם הרבה שרירים. היא אהבה אותו.
היא שלחה לו הודעה יום לפני אם יוכלו להיפגש.
היא רצתה לספר לו את רגשותיה כלפיו.
עברה כבר חצי שעה והוא לא הגיע.
"כנראה שאת אן ג׳יימס, לא מספיק חשובה כדי שהוא יגיע". הקולות הדהדו בראשה. עיניה נתמלאו בדמעות מהעלבון והכעס גם יחד.
היא החליטה ללכת.
היא פנתה אל השביל החשוך והתחילה ללכת. לפתע ראתה דמות פוסעת לכיוונה.
"לפחות הוא לא הבריז לי לגמרי". התעודדה.
ככל שהדמות התקרבה יותר ויותר היא הבחינה שזה לא ליאם אלא זה איש זר שהיא לא מכירה.
כשהוא התקרב עוד יותר היא הבחינה שהוא מתקרב אליה. אן נלחצה וליבה החל לפעום בחוזקה.
כשראתה שהוא ממשיך להתקרב היא התחילה לרוץ וכשהסתובבה ראתה שהאיש בעקבותיה. "לעזאזל מה הוא רוצה ממני?!" היא נלחצה.
היא פנתה לעבר רחוב כדי שתצעק ואנשים יעזרו לה. היא פחדה כל כך.
"רודפים אחריי תעזרו לי!!" צרחה הכי חזק שיכלה אך ללא הועיל, אף אחד לא יצא.
האיש השיג אותה וכשהתקרב אליה ראתה שיש לו צלקת בעין ימין והוא נראה מפוקפק מאוד. הוא תפס בה.
"לכאן" אמר והצביע לעבר סמטה חשוכה שהיא לא מכירה.
"תעזוב אותי! מה אתה רוצה ממני?!" צרחה בכוחותיה האחרונים בתקווה שמישהו ישמע אותה ותוך כדי ניסתה להשתחרר מאחיזתו.
"תשתקי טיפשה, שלא ישמעו. אם מישהו ישמע, את לא תשארי חיה,שמעת?" אמר והיה לו את המבט הכי מטורף ורע שראתה כל ימי חייה.
הוא גרר אותה לסמטה ותוך כדי סתם את פיה. היא ניסתה לברוח אך ללא הועיל. היא חלשה מדי.
בחיים אן לא פחדה כמו שהיא פחדה באותו הרגע, היא חשה כאילו היא עומדת למות בכל רגע.
הוא ניסה להוריד את שמלתה, אן ניסתה להיאבק בו אך ללא הצלחה. הוא פתח את חזייתה והחל לגעת בה. אן קפאה. עיניה נתמלאו דמעות.
היא התפללה שליאם יגיע ויציל אותה.
הוא הוריד את תחתוניה והחדיר אליה את איבר מינו וביצע בה את זממו.
באותו זמן אן הרגישה כאילו שלא בגופה.
היא לא האמינה שבזה הרגע אונס אותה אנס מטורף ושהיא לא יכולה לברוח.
הוא הוציא ממנה את איבר מינו.
הוא תפס בה. "שאף אחד לא ידע כי את יודעת מה יקרה, נכון?" הוא הביט בה במבט המטורף שלו. היא לא יכלה להסתכל על האיש שבזה הרגע הרס את חייה.
הוא התרחק ויצא מהסמטה.
אן נשארה יושבת בסמטה החשוכה ערומה, רועדת, בוכה, פוחדת, אנוסה.
"אן? את פה?" היא שמעה את ליאם.
כנראה שהפלאפון שלה נפל בעת הריצה והוא מצא אותו.
הוא ראה אדם יושב בסמטה, הוא לא ידע מי זה.
הוא התקרב וראה את אן יושבת בוכה ומנסה לכסות את גופה הערום ממנו עם שמלתה.
"מ..מה קרה?" גימגם.
היא הביטה בו בעיניים דומעות ובמבט ריקני מלא כאב. דמעה נזלה על לחייה, הוא ניגב אותה עם ידו ושם לב שהיא קצת נרתעת ממגעו.
"הגעת מאוחר מדי" לחשה.
"את..נ..נאנסת?" קולו היה שבור.
היא הביטה הצידה במבט קר וריקני.
הוא הבין. הוא הבין שאם היה מגיע בזמן הוא היה מונע את זה. הוא היה מונע את הרס עולמה של אן.
תגובות (0)