לעולם לא – קטע בהשראה ׳BREAK FREE" של אריאנה גרנדה

BREAK FREE
היא ישבה על מיטתם המשותפת, מרפקיה על ברכיה, מבטה בוהה בקיר ממולה.
"נו?" שאלה.
"אמרתי לך," אמר, רוכס את המקטורן שלבש. "יש לי פגישת עבודה, אני מצטער, נו."
"בסדר." אמרה, לא ממש מקשיבה.
"תסתכלי עליי." ביקש.
היא הביטה על פניו, הוא לא הסתכל בעינייה.
"פגישת עבודה." התנצל, דוחס את עצמו לחליפה.
"בסדר." אמרה, חוזרת לבהות בקיר. "אבל -" התחילה, אבל עצרה.
"מה?"
"תכננתי לנו משהו," אמרה, מבטה מזדגג.
"מה תכננת?" שאל.
"שנצא, לסרט."
"נצא לסרט יום אחר, אני צריך לעבוד." שיקר.
היא טמנה את פניה בידיה. "אמרתי בסדר, תלך כבר."
"ביי." מלמל וסגר את דלת הבית אחריו.
היא הפסיקה לספור את הפעמים שהיה אומר שהוא יוצא לעבוד, אך היא ידעה אחרי הפעם השנייה, שפגישות העבודה שלו בחיים לא יתקיימו.
הוא משקר.
מאז התחילו לצאת, היא התלבשה אחרת, קצר יותר, חשוף יותר, מנסה לפתות אותו, אם לא בליבה, בגופה.
אך הוא לא הגיב, לא לליבה ולא לגופה.
הוא בקושי הסתכל בה וכשהסתכל, לא הביט בעינייה.
הוא משקר לה, היא יודעת.
אבל לא היה לה שמץ של מושג איך לגרום לו לשים לב.
לשים לב שהיא שם, לשים לב שהיא אוהבת אותו, לשים לב שהוא צריך לאהוב אותה חזרה.
היא נאנחה והביטה בשנאה על הדלת, למה הדלת לא יכלה להינעל? חשבה, היא ידעה שזה טיפשי לחשוב כך, אבל כשאדם נואש…
כן, היא הייתה נואשת, היא רצתה את ליבו, לא את גופו, כי נכון שהוא איתה בבית, נכון שהיא רואה אותו כל יום, אבל ליבו לא שייך לה.
היא לא ידעה את זה, אבל ליבו היה שייך למישהי אחרת.
היא רצתה את ליבו כמו שלא רצתה משהו מעולם, היא הייתה כל כך נואשת, היא הייתה כל כך…
עיוורת.
היא לא ראתה את הסימנים הברורים, האודם על לחיו כשחזר בשתיים בלילה מפגישת עבודה אחת, חפן את לחייה בידו וגרם לה להתעורר.
"מה קרה?" שאלה אז, משפשפת את עיניה בעייפות.
"כלום," אמר, משתחל למיטה לצידה. "תלכי לישון."
"אני לא אצליח להירדם…" נאנקה, קמה ממיטתם.
היא הייתה עייפה, אך היא לא רצתה את הגוף הבוגדני לצידה, היא רצתה את ליבו, את אהבתו…
"למה יש לך אודם על הלחי?" שאלה.
"אה, זה?" אמר, משפשף את לחיו בידו בניסיון נואש למחוק את סימן האודם, שאותו הצליח למחוק, אבל את הסדק בליבה הוא לא הצליח למחוק. "מישהי נישקה אותי על הלחי כשהגעתי, מישהי מהעבודה, לשלום."
"אהה…" מלמלה, סקפטית, וקרסה על הספה.
"למה את לא באה לישון איתי?"
היא העמידה פני ישנה, מתפללת שיניח לה, והוא באמת הניח לה, הוא משך מעליו את השמיכה וכיבה את האור.
היא פקחה את עינייה בזהירות והביטה בו, חזו עלה וירד בשלווה, זה היה הרגע שהבינה.
הוא בחיים לא יאהב אותה כמו שהיא אוהבת אותו.