לעולם לא אשכח אותך….
הנה אני עומדת מולו עם דמעות בעיניים,מביטה בעיניים החומות שלו,המהממות שלו ….
הוא אמר לי בלחש ובקול בכי "את האחת שלי,ואני לעולם לא אשכח אותך.." עניתי לו בצער "אין מה לעשות… גם אני אוהבת אותך,אבל דרכינו יהיו עכשיו שונות ואתה צריך למצוא את האחרת..".
הוא שאל אותי "אני יכול רק לקבל נשיקה אחרונה?" הנהנתי ונשקתי לשפתיו…..
*שנה לפני*
יש! אני עולה לכיתה יב,סוף סוף! כמה זמן כבר הייתי צריכה לחכות?
אני כל כך מתרגשת! הפעם אני אהיה תלמידה מצטיינת,ולא עוד אחת מהמטומטמות.
אה נכון,אתם עוד לא יודעים מי אני…
היי! אני נועה מרינור ואני בת 17,אני ממש אוהבת להיות בחבורות! בלי החבורות אני מרגישה כמו חננה.
תמיד הייתי הילדה המגניבה שכולם תמיד מסביבה ורק מתחננים להיות איתה,וכל המורים בערך כועסים עלייה… וזה מה שאני רוצה לשנות! את האופי והיופי…
אני רוצה להיות הילדה השקטה…. שלומדת ממש טוב ולא מעניין אותה מה אחרים חושבים.
היום זה היום הגדול,אני הולכת לתיכון,כיתה יב.
לבשתי חולצת בית ספר בצע ורוד,חצאית פרחונית, נעלי סופרסטאר ועשיתי קוק גבוה.
התאפרתי קלות,אודם ורוד בהיר ומסקרה.
לקחתי את תיק האדידס שלי ויצאתי מהבית,הייתי בדרך לתיכון וראיתי את נטלי ורוני,שכמו תמיד הן יפות.
רצתי אליהן וחיבקתי אותן חזק,הן הסתכלו עליי מוזר ושאלו "ילדה מה הקטע שלך?" הבטתי בהן מבולבלת ושאלתי "אתן לא זוכרות אותי?" הם הנהנו לשלילה,נטלי שאלה "מי את?" עניתי לה "נועה.. החברה הכי טובה שלכן.." הן פערו את הפה ורוני שאלה בצעקה "נועה??" צחקקתי ואמרתי "כן?" היא שאלה "מה?? איך השתנת כל כך??" עניתי לה "אנשים משתנים" נטלי נכנסה לשיחה ואמרה לרוני "לא הכל השתנה,השיער הבלונדיני והחלק שלה והעיניים הירוקות כחולות שלה נשארו עדיין".
כולנו צחקנו והמשכנו לתיכון,אמרתי לשניהן "גם אתן לא השתנתם כל כך" נטלי שאלה "מה לא השתנה בי?" עניתי לה "השיער החום שוקולד שלך והעיניים הירוקות שלך" רוני צחקקה ושאלה "מה איתי?" עניתי "גם את,השיער הג'ינג'י שלך נשאר ועיניים האפורות והשובבות שלך".
הגענו לשער בית הספר והחזקנו אחת לשנייה את הידיים,אמרתי בהתרגשות "כיתה יב הנה אנחנו באות!" השומר אמר לנו "בוקר טוב בנות ובהצלחה!" נטלי ענתה לו "תודה! גם לך שיהיה בהצלחה",הוא חייך ולא אמר כלום.
רוני שאלה את נטלי "אז איזה יב אנחנו?" היא ענתה לה "לא יודעת… נועה את יודעת?" אמרתי "נופ" התקדמנו לשכבת יב ונכנסו כמעט לכל כיתה,וכמו שקרה בכיתה יא הפרענו לכולם,ראינו את המנהלת מגיעה ועמדנו בשתיקה,המנהלת אמרה בחצי כעס "כבר בתחילת שנה בעיות?ומי זאת הילדה החמודה בחצאית?" נטלי לחשה לי "היא בטח מדברת עלייך" הנהנתי ועניתי למנהלת "את זוכרת אותי" היא הביטה בי מנסה לזכור ואז היא אמרה "אוי גברת מרינור,איך השתנת" ואז היא הוסיפה "אני מקווה שגם את ההתנהגות שלך שינית" אמרתי לה בצחקוק "כן.." היא אמרה "נטלי רוני?" הן הביטו בה ושאלו ביחד "מה?" היא ענתה " אתן ונועה בכיתה יב 2,בהצלחה"
רצנו לכיתה והמורה הביטה בנו ואמרה "רוני נטלי,לשבת בבקשה." היא הביטה בי ושאלה "ומי את ילדונת?" כל הילדים בכיתה הסתכלו עליי והסמקתי טיפה, עניתי לה בביישנות "את זוכרת אותי.." היא הביטה עליי מוזר ואמרה "נועה?" כולם התלחששו ושמעתי כמה אומרים "זאת נועה?? היא יפה מתמיד" "זה רק אני או שנועה השתנתה יותר מידי?".
היא חייכה אליי ואמרה בצחקוק "אם את שינית את המראה אז אני מצפה שגם את ההתנהגות" לא הבנתי מה מצחיק כל כך….
היא אמרה ברצינות "תשבי ליד מר ג'ונסון" מה?? ליד רון?? אין מצב,חברה שלו תהרו אותי,הוא הכי מקובל בשכבה וכמו כל הזמן המקובלים צריכים להיות עם המקובלות….
התקדמתי לשלוחן של רון וראיתי שליזה מביטה בי בעצבנות ובגועל (היא חברה שלו) התיישבתי לידו ואז…..
ההמשך יבוא
תגובות (0)