לנתק כבלים.
מזכרונות יפים הפכת לסיוטים שצדים אותי בלילותי.
השארת אותי להתרסק עם העצמי והלבד.
למי אתן את האהבה שבי?
מי תשחרר אותי מהכבלים של התקווה העיוורת שקושרים אותי אלייך?
מי תחלוק איתי את התשוקה שהייתה לנו בין הסדינים?
מי תתן לי את אותה השמחה הרגעית והכאב הנצחי?
אבל אני עוד אמצא את המקום שלי.
המקום שהוא כבר לא שלנו.
המקום של מה שיכולנו להיות ולעולם לא נהיה שוב.
המקום שבו הייתי מאושרת.
תגובות (0)