למה נתתי לעצמי להתאהב בך?

אני רוצה לראות אותך.
אני רוצה לראות אותך כול כך.
אני יושבת על הרצפה מוקפת תמונות, זיכרונות.
המנגינה המוכרת מתנגנת בראשי. השיר שהיית שר לי בזמן שליטפת את גופי בחום.
אני יודעת ששום דבר שאני אומר לא ישנה לך, אתה כבר בטוח. עשית את הבחירה שלך.
למה אני ממשיכה לקרוא בשמך בלילות? למה כשאני מתעוררת אני עדיין מצפה למצוא אותך לצידי? למה נתתי לך לאהוב אותי? ולמה…למה נתתי לעצמי להתאהב בך?
אתה יודע שהיא לא תיתן לך את הדברים שאני הייתי מוכנה לתת. היא לא תרצה אותך כמו שאני רוצה. היא לעולם לא תהיה מסוגלת לאהוב אותך, כמו שאני אוהבת אותך.
אני נשארתי פה לבד. בוהה בערמת זיכרונות טובעת בחיוכים מאושרים, תמימים. הייתי בטוחה שבאמת תקיים אותם, אתה יודע? את כול אותן הבטחות שלחשת לאוזניי פעם אחר פעם. חיים יותר טובים. חיים מאושרים. חיים בעולם בו לא אצטרך לסבול יותר, לא אמשיך לבכות.
אנקת כאב נפלטת מפי ודמעה נוספת נופלת על הרצפה. אני מתייפחת בשקט, אסור לי לתת לאחרים לדעת. אני שומרת אותו לעצמי,את הכאב.
אומרים שזה עובר. שעם הזמן הכאב פוחת, ששוכחים. זה באמת נכון? אני לא יודעת, אבל כרגע בכול יום שעובר הגעגוע גובר. ואני ממשיכה לחיות עם עצמי, בתוך בועת ההגנה הזו שבניתי לי. אם תראה אותי היום ברחוב, תזהה אותי? תאמר לי מילה טובה?

"כריס?" אני שומעת קול מאחורי, קול מודאג אך לא יותר מהרגיל.
אני אוספת את התמונות, סוגרת את האלבום ומשליחה אותו מתחת לספה. אני עוטפת את רגלי המקופלות בזרועותיי ומנסה להפסיק לרעוד.
"כריס? מתוקה שלי.." הקול העדין חודר לתודעתי. איליי מתקרב אליי ומתיישב מאחורי. הוא מסובב אותי עליו ומחבק אותי, מצמיד את פניי הרטובות אל חזהו ומלטף את שערי ברוגע.
"מה קרה?" הוא לוחש לי, ואני מרגישה את נשימתו החמה, מה הייתי נותנת כדי שזה היה אתה פה לצידי.
"כלום.." אני מנסה לייצב את קולי "פשוט זיכרונות רודפים אותי" הרמתי את מבטי והסתכלתי בעניו.
"אני מבין" חייך אליי בשלווה, שלווה שמעולם לא הרגשתי איתך. הוא כבר היה רגיל לזה. כבר שלוש שנים שאנחנו יוצאים ונראה שעוד לא נמאס לו מהמשברים שלי.
"איליי… אני מצטערת" פלטתי בלחש.
"זה בסדר" פניו הקורנות הרגיעו אותי "קורה"
"מצטערת" אמרתי שוב ונצמדתי לחזהו שוב, 'על זה שאני לא יכולה לאהוב אותך באותה מידה' דמעות המשיכו לזלוג על חזהו החשוף.
הוא נשכב לאחור על הגב ואני עליו.
"הוא בחור בר מזל" קולו של איילי לבש נימה עצובה מתמיד. לא עניתי.
בגללך, אני לא יכולה לאהוב אף אחד אחר, לא באותה מידה. אני מצטערת על זה היום, על כול הניסיונות שלי לגרום לך להישאר, אבל לפחות אני בטוחה שלא ויתרתי בקלות וזוהי אך ורק הטיפשות שלך שהפרידה בניינו.
"ועדיין.." איליי המשיך בוהה בתקרה "אני אוהב אותך"
"אל תעזוב אותי "לחשתי ,לא מסוגלת להחזיר לו באותו המטבע.
"לעולם לא", הוא לא הסתכל עליי.
וכך שאני שכובה בזרועותיו של גבר אחר, על רצפת השיש הקרה שומעת אותו אומר את המילים האלה, אני לא יכולה שלא לחשוב על כמה שאני רוצה, עוד פעם אחת, אפילו אם זה רק שקר, לשמוע אותך אומר את המילים "אני אוהב אותך" שאמרת לי ביום לפני שעזבת.