למה בחרת ברן..

היי זה אני, שמי עידן..
אני מבאר שבע.
אני חושב שאני לא ילד רגיל, לא.. אני לא חייזר.
פשוט החיים האלה מרגישים לי די.. אמ ילדותיים! כן, זו המילה.
אבל אני מאמין שאני די בוגר לגילי.
אני בן 13, כיתה ח.. לפני שנה פגשתי את הילדה הכי יפה בעולם, בעת העלייה לחטיבה.
שמה סתיו.
כל פעם כשאני מבקש ממנה מחק, או סתם מציק לה בשביל שתשים לב אלי כבר, היא כובשת אותי.
האופי שלה מהמם, כל היום צוחקת, מחייכת, וכשהיא מצחיקה את הכיתה עם ה"חברה" אני לא יכול להפסיק להיקרע מצחוק…
עדיף שלא נתחיל לדבר על העיניים שלה, כאשר היא מסתכלת עלי אני מתחיל לגמגם מרוב התרגשות… זה פשוט לא יגמר.
אבל רגע, אתם בטח שואלים איפה ה"קאץ".. אסביר לכם.
היא לא אוהבת אותי.. עם כמה שאני מאוהב היא פשוט לא שמה עלי.. אולי אני לא כזה "גבר" בשבילה.
היום החלטתי לאזור אומץ ולגשת אליה, להגיד לה הכל.. אני כבר לא מסוגל לחכות!
הייתה הפסקה, ביקשתי ממנה לבוא רגע לספסל שיש לנו ליד הכיתה היא הייתה "באינסטגרם" חשבה שדיברתי בטח לקירות.. סתיו הרימה את ראשה מהטלפון ואמרה "טוב עידן, שיהיה קצר פליז" הלכה איתי.. שתקתי, למה מה כבר יש לה לעשות.. כולם עייפים מהיום הארוך הזה.
חשבתי שעשיתי טעות, היא לא מעוניינת בי חשבתי, כאשר יצאנו מהכיתה כל השכבה הסתכלה עלינו בעין בוחנת, כאילו נפלנו מהירח..
הגענו לספסל, היא הסתכלה לי בעיניים, גם אני לה.
זה פשוט קרה, התנשקנו אני לא מאמין.
סיימנו, לאחר דקה של שתיקה שאלתי, "תגידי, את באמת אוהבת אותי?" אני לא יכולתי יותר לשמור בבטן, אמא שלי תמיד אמרה לי שזה לא טוב..
טוב, היא גם אמרה הרבה דברים. כמו שאהבה בגיל הזה זה לא אמיתי – בולשיט בעיניי.
היא סימנה כן בראשה, זה היה נראה מהצד כאילו לא יכלה לדבר.
היא הייתה נראת כ"כ עצובה, אף פעם לא ראיתי אותה ככה..
אז חיבקתי אותה, היא זזה ממני פתאום ואמרה "אתה לא הלך לספר על הנשיקה הזו לאף אחד, אני רצינית.. בעצם, או על *כל* מה שקרה כאן".
שאלתי אותה, "למה??".
היא אמרה, "אתה לא מספיק מקובל.. מה אתה רוצה שיברחו ממני? אני בניתי על רן, הוא מלך השכבה".
לא האמנתי למה שיצא לה מהפה, היו לי דמעות בעיניים, היה צלצול ורצתי אל הכיתה מבלי להביט לאחור.. כי ידעתי שהיא אוהבת אותי לא את רן! ותהיה איתו "בלית ברירה".
מבינים למה אני מרגיש בוגר?
חיים לא פיירים, הופכים הכל למסובך.