ליפול מאהבה.

עוד דמעה,
ועוד אחת,
שוטפת את פנייה הקטנות,
היא לא התכוונה,
היא לא התכוונה ליפול מאהבה,
היא לא התכוונה להיות הילדה שנבגדה,
הילדה שנשברה,
הילדה התמימה שאת אהבתה איבדה.
היא מסתכלת מחלונה,
בוחנות שוב ושוב את המכוניות שחולפות על הכביש במהירות,
בוחנת שוב ושוב את העוברים והשבים ברחוב,
עם כל נשיקה,
עם כל אחיזת ידיים,
עם כל חיבוק שהיא רואה ליבה נשבר,
ושוב הדמעות שוטפות את פניה,
מתפרצות מעייניה,
ושוב היא נזכרת,
כמה מטומטמת היא הרגישה,
כמה כאב היא הרגישה כשהבושה עטפה את כל כולה,
היא אוהבת אותו,
עדיין,
אחרי כל מה שעשה לה,
היא אוהבת,
אוהבת אותו,
אבל הוא לא אותה,
וזה מה שכואב לה,
שהוא לא אהב, לא אוהב ולא יאהב אותה
היא יודעת שהוא אוהב מישהי אחרת,
היא רואה אותו עם מישהי אחרת,
וזה כואב,
וזה שובר,
וזה מציק,
וזה הורס אותה לדעת שהוא אף פעם,
אף פעם,
לא יאהב אותה כמו שהיא אוהבת אותו
דמעה,
ועוד דמעה,
הדמעות שוטפות את עיניה הכחולות,
היא לא התכוונה,
היא לא התכוונה ליפול מאהבה,
היא לא התכוונה להיות הילדה שנבגדה,
הילדה שנשברה,
הילדה התמימה שאת אהבתה איבדה.