ליל כוכבים
זה היה ליל כוכבים.
השמים הבריקו וזהרו, הכל היה מושלם.
השדה הפתוח, היה יפיפה, נראה כי הכוכבים הם אלו שמאירים לי פנים.
חיכיתי לניק, קבענו להיפגש כאן.
על ניק אני ממש דלוקה, חתיך וחכם, נחמד. יצאנו לכמה דייטים, והפעם, במפגש הזה, קיוויתי שאולי, רק אולי… הוא יציע לי חברות. אני חושבת שגם הוא מאוהב בי.
בגלל מחשבה זו, התארגנתי יפה, הקדמתי והגעתי נרגשת ונסערת לקראת אותו לילה, שאולי יהיה הלילה שלנו. שלי ושל ניק.
הבטתי בשעוני, עוד 3 דקות הוא צריך להגיע. עם כל שניה ליבי פעם בקצב מהיר יותר ויותר, ואני, מאושרת, יושבת ומחכה לאביר שלי.
הזמן חלף ועבר, מחוגי השעון הסתובבו והסתובבו. הייתי קצרת רוח.
'היכן הוא? הוא מאחר. זה לא משהו שאופייני לו' דאגתי. 'הוא בטח קונה לי זר או משהו, אולי הןא מתכוון להפתיע אותי' ניסיתי להתעודד. 'הרי ניק רומנטיקן מלידה, אין הוא ישכח דבר כזה חשוב.'
עוד 10 דקות עברו, ועם כל דקה חששותיי השתנו.
'אולי יש לו פנצ'ר בגלגל? אולי שעונו מאחר?' ניסיתי להדחיק מראשי את הסיכויים שהוא מבריז לי.
נראה שהזמן בכוונה מתעקב, סבלנותי כבר מתפקעת.
כעבור שעה כבר איבדתי תקווה.
בלב כבד הבטתי לשמיים זרועי הכוכבים, וידעתי, פשוט ידעתי שזהו אינו עיכוב רגיל או סתם תקלה.
הכוכבים פתאום איבדו מאורם, משתתפים בצערי, כוכב נפל, אך כנראה שלא לכבודי.
קמתי, בלב כבד מהדשא הרך, נושאת את גוש הדמעות בגרוני.
התקרבתי אל העצים, ולפתע שמעתי קול גברי, מאחורי העץ הנטוע לידי.
"איזה ליל כוכבים" מלמל אותו בחור בלונדיני אל הילדה שככל הנראה הייתה חברתו.
"נדמה שהכוכבים זוהרים רק בשבילנו" היא נאנחה "זהו לילה כל כך רומנטי" היא נשכבה על המחצלת וחברה לידה.
"תגיד" תהתה "אתה חושב שמישהו יכול להיות עצוב בלילה שכזה? שמישהו יכול להיות בלי אהבתו על מחצלת, מביט בכוכבים מעליו, שמישהו לא יהיה מאושר?"
"אני לא חושב" ענה לה "אבל אני יודע, שאיתך, אני לא יכול שלא להיות מאושר"
הם חייכו זו אל זה והתנשקו. נשיקה מלאת אהבה.
באותו רגע, פשוט רצתי משם. לא עניין אותי דבר פשוט רצתי, נכנסתי למכונית ונסעתי.
רציתי לאמר לאותו זוג "כן. יש מישהו לא מאושר, שבור לב. אני" אבל לא אמרתי.
בכיתי ובכיתי. הדמעות טשטשו את שדה ראייתי, ואני אפילו לא יודעת איך הגעתי בשלום לביתי.
דפקתי על הדלת בפראות, רועדת.
"אנאל? לא היית אמורה להיות עם ניק? מה קרה, ילדתי?" שאלה ברטה המטפלת.
חיברתי אותה בכל הכח, ולחשתי "הוא לא הגיע"
"שכחת את הטלפון, אולי קרה משהו, אני בטוחה ששלח לך הודעה" הצביעה על השולחן בסלון, מחייכת אליי חיוך מנחם.
הלכתי אל השולחן, לקחתי את הטלפון, עליתי לחדרי וטרקתי את הדלת. עדיין לא השלמתי עם העובדה שזה באמת, אבל באמת, קורה.
פתחתי את הטלפון, רק בשביל ברטה, לראות אם ישנן הודעות.
'ניק- הודעה אחת' הצג הראה.
במהירות פתחתי את ההודעה:
"היי אנאל,
רציתי להודיע לך שלא אוכל להגיע לפגישה היום.
ישבתי עם עצמי הרבה והגעתי למסקנה שאינני באמת אוהב אותך בלב שלם, ושהחיים קצרים מדי.
אני מצטער.
אני מקווה שנוכל להישאר ידידים.
ניק"
זרקתי את הטלפון רחוק, והוא היה נשבר אלמלא המיטה.
'את לא תבכי בגללו, אנאל' הוריתי לעצמי.
ניגבתי את האיפור המרוח מפניי, שטפתי פנים ונעמדתי אל מול המראה, והדמות שעמדה שם בכלל לא הייתה דומה לי.
היא בכתה ורעדה, גבה היה כפוף והאיפור המרוח על פניה רק הראה עד כמה היא פגועה.
אני ידעתי למה היא בוכה.
למה היא נפגעה.
ואני גם ידעתי, שכמוני, היא לעולם לא תשכח את הלילה הזה.
את ליל הכוכבים, בו ליבה נשבר לרסיסים.
תגובות (0)