להתראות אמא.

"חיבוק אחרון", היא לחשה באוזנו.
"מאמע", קולו נשבר, "מאמע!",
זעק.
"מאמע אל תלכי", הדמות תלשה מחולצתו פיסת בד,
תלאי צהוב.

אדם בשחור נחבא בין הצללים,
"בני", אמר, "אל תביט לאחור", ידיו מגוננות.
אותה דמות אהובה השתהתה שם לרגע,
דמעות בעיניה כאשר נסה על נפשה.

שם, מאחורי ברזל ובריחים.
הרחק מאימת המלחמה,
"אתה חייב להאמין לנו", נאמר לו.
"האמונה שלנו יכולה להציל אותך!"
הוא ניענע את ראשו, תלתליו הזהובים מרקדים.
"תן לנו לרפא אותך, ילד, תן לנו להקל על הסבל".

הוא ניסה להחזיק בעברו, להיאחז בו בשיניו.
אך מראות ילדותו הצלולים ובהירים,
אט אט נדהו ונעלמו.

שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.