להתאכזב

"אתה לא חושב בהיגיון"היא אמרה לו
והתקרבה אל החלון.
"ולמה לא?" הוא שאל וחיוכו הפציע,
אותו חיוך שמזמין צרות.
"משום שאתה עומד מחוץ לחלון שלי ב.."
היא אמרה ונעצרה לשנייה לבדוק את השעה.
"בשתיים לפנות בוקר"היא אמרה ונשענה על מסגרת החלון,
מחכה לתירוץ שלו.
"אני לא רציתי שזה יסתיים כך,
אך לא היה לי את האומץ לעשות את זה עד עכשיו"
הוא אמר ועיניו התחננו לסליחתה.
"יסתיים איך?"היא שאלה והרימה את מבטה אל הירח.
"יסתיים כך,
שאת חושבת שאת לא חשובה לי יותר,
כשאת בטוחה, שאין שום דבר בינינו, לא יותר,
כשאת מאוכזבת ממני" הוא אמר.
"אתה לא מאכזב אותי"היא אמרה והסתכלה לעברו.
"לא?"הוא שאל ובקולו נשמע ההקלה והשמחה.
"לא,משום שבשביל להתאכזב, אמור להיות לי אכפת ממך,
אבל לי לא אכפת" היא אמרה"לא עוד" היא סגרה את החלון.