להתאבד?

״אני שלך״הוא אמר, ביום שהתמסרתי אליו.
אף אחד לא אהב אותו, וגם אני עכשיו.
אוי בנים, אוי אשליות.
התבוננתי והרמתי את החלון הענק,הרוח הכתה בי שוב ושוב, והשיער השחור שלי עף בחוזקה אחורה.
אני מביטה על החושך האפל, החושך הרועש בפלורידה.
הוא הביא אותי למקום מאוד מקסים, אך חבל שאני יצטרך להיפרד מימנו כ״כ מהר.
עליתי, כן חשבתי לעצמי, אני ימות בדרך כואבת, עוד בהתחלה חשבתי על חנק..
אבל לא! אני רוצה יותר דרמה.
אני לא יודעת איך להתמודד עם הכאב,הרגשתי מובסת.
הרוח הקרה מקפיאה את עצמותיי והלסת שלי מתקשה, החלטתי להתלבש בהלבשה התחתונה שלבשתי בזמן שעשינו אהבה,
ואז את באת, ליטפתי את הבטן השמנמנה
די, ששש..את לא צריכה לבכות הכול יהיה טוב, הרגעתי את היצור , אני מרגישה אותה יותר מתמיד, אוי כמה אני שונאת אותה..
בגללה הוא הותיר אותי עם לב שבור וכואב.
בגללה אני ניראת מכוערת ושמנה, שכבר ראה כמה אני מגעילה , אני יודעת שזאת הסיבה.
היא מפלצת.
טוב יצור, בואי נעשה את זה מהר לפני שאבא יחזור, ניסתי..ניסתי לקפוץ ,
אבל משהו עוצר בעדי, משהו תופס אותי ומסביר לי שזאת לא הדרך, משהו תפס לי בכותנת לילה.
הסתובבתי באיטיות וראיתי אותו שבור ומכופף בדומה לעובר בבטן אימו החמה.
הסתובבתי בחזרה, רציתי למות יותר מתמיד ״אל תעשי את זה, לא לילדה שלי״
הוא קם, אחרי שכול הדמעות נספגו בחלוק שלי, ״אל תעשי את זה לילדה שלי״ חזר שוב על דבריו , גם כשהוא כבר פה, הוא לא דואג לי, הוא דואג למפלצת.
כבר אין ׳אנחנו׳ יותר.
״תניח לי״ ביקשתי בכעס והורדתי את החלוק , כדי שלא יהיה לו עוד במה לאחוז.
״אל תהרסי את היום שלנו״ הוא הפציר, והדליק את האור כדי להאיר, האור הזה והחמימות שבו לא מצליחים להמיס את הלב הקפוא והשחור שנוצר לי, אני לא יסלח לו.
״מייגן, אני מבטיח לך..בואי נשכח מזה ואני יפצה אותך״ רציתי את הפיצוי, רציתי את הגבר שגדול מימני בשבע שנים, רציתי את מי שכולם שנאו ודאגו להרחיק מימני,
רציתי את ג׳ון.
״בואי שנינו,אני יקח אותך לאי, רחוק מכול התסבוכת..נזכה לראות את הילדה גודלת, בואי רדי, מייגן רדי.״ הוא הגביר את הקול שלו לקראת המשפטים האחרונים, אני לא רואה את הפנים שלו , אבל אני יכולה להרגיש את המבט המודאג שלו.
״תתחרט״ השבתי וירדו לי דמעות בוגדניות.
גם אם הוא יתחרט אני יקפוץ, אני תמיד יזכור מה הוא עשה לי, זאת הדרך לשכוח,
אני לא יתן לו את העונג להישאר לי במחשבות.
״סליחה מייגן, אני מצטער״ הוא אמר את זה בטון שנשמע כיאלו הכרחתי אותו.
״אתה לא מודה?״ הזזתי קצת את הרגליים כדי להיות יציבה וכדי שיראה שאני רצינית.
הוא התקרב וחיבק לי את הרגליים,הזרועות החמות והשריריות שלו גם לא עזרו ללב.
״אני מודה,תמחלי לי״.
אנשים כבר התחילו לקלוט שיש נערה בהריון משוגעת שעומדת על אדן החלון,
כולם התחילו להתקשר ולהוציא מצלמות.
זה מה שרציתי, אולי אני ימות , וכבר לא יזכור ..אבל המצפון ישאר אצלו לתמיד,
כולם ידברו על המקרה, הוא יסבול וזאת הדרמה שרציתי.
״אנחנו נתגעגע אלייך״ ליטפתי את הבטן וחייכתי לעצמי, ״אני כבר מתגעגע,בוא אלי״
הוא לא הרפה מהאחיזה החזקה ברגליים.
״אני צריך אותכן, בלעדיך אני מת״ הוא שיחרר מהאחיזה, הוא עשה טעות.
״זה בסדר ג׳ון, בסוף כולם מתים״.
קפצתי, קפצתי ונפלתי במהירות שאי אפשר לדמיין, מי יכל לחשוב שיש לי אומץ לקפוץ עשרים קומות.
הוטלתי על הריצפה שכולי כאובה, נפלתי על מכונית, ידעתי שאני גוססת..כולם רצו אליי וגם ג׳ון, ג׳ון שלי.
לא יכולתי להזיז שום חלק מהגוף רק להסתכל על השמיים יכולתי, כן השמיים,
הם הצליחו להמיס את הקרח ולגרש את החושך. ״סלחתי לך״ אמרתי לג׳ון בכוחותיי האחרונות, אני מקווה שהוא שמע מתוך כול הרעש.
קמתי בבהלה מהמיטה וכולי דמעות, הורדתי בזהירות את השמיכה, ופלטתי אנחה כשראיתי שהתינוקת חיה, אבל איפה ג׳ון ? אני חייבת לספר לו את החלום המטורף הזה, הבטתי מהחלון וראיתי.
ראיתי,משהו יותר מטורף..האבא לילדים שלי מתנשק עם החברה הכי טובה שלי.
הלכתי אחורה ומעדתי, בכיתי את כול חיי והבנתי שיש רק דרך אחת להפסיק לשאת את הכאב הזה.
להתאבד.