לב ורציונל

היא ישבה שם והקשיבה לו.
"תהיי איתי" הוא אמר לה, "אני רוצה אותך, רואה איתך עתיד, תתחתני איתי"
היא ישבה שם, קפואה , שקטה
הביטה בו בלי יכולת להוציא מילה.
בראש מליון מחשבות, המילים שם רצות בשפע. במחשבתה היא שואלת אותו איך הוא לא רואה.
איך הוא לא רואה שהלב שלה לא שם? איך הוא לא רואה שהיא לא האדם הנכון לחיות איתו?
הלב שלה לא מרגיש, הוא לא מדבר אהבה, הלב שלה לא קיים, הוא מת מזמן, עוד אז לפני שנים רבות כשההוא שלה הרג אותו . היא לא הצליחה להחיות אותו מחדש. היא איש הפח.
וזה לא שהיא שיקרה לו, היא אמרה לו תמיד את האמת, שהלב שלה לא מרגיש אבל כיף לה, כיף לה להיות נוכחת, היא דיברה תמיד רציונל -הוא ביקש שתדבר רגש.
שוב ושוב היא הסבירה שכדי לדבר רגש-צריך לב .
ושלה .. שלה נשאר הרחק מאחור, באפילה, בידיים שהפכו זרות וקברו אותו רחוק, היא עייפה מהניסיון להחזיר אותו אליה ולכן ויתרה עליו- על הלב.
והוא עדיין סירב להבין, הוא דיבר לב. איך הוא לא מבין? איך הוא לא מבין שלב מוחלט ורציונל מוחלט לא יכולים להבין אחד את השניה, הם לא יכולים לחיות יחד, הם לא יכולים לאהוב.
"תהיי איתי" הוא אמר לה
"תאהבי אותי"
"תרגישי"
והיא, קפואה למולו
בשתיקה ארוכה
רציונל מוחלט
מול לב מוחלט
רק עמדה שם
ואז אמרה לו
"סליחה"