לברוח מהכול

״אל תקפצי״ הקול צלצל באוזנייה כמו הד שוב ושוב , מוחה סירב להאמין .
״למה לא?״ שאלה מפוחדת מביטה אל שובל המים הארוך .
״כי אני קפוץ אחרייך״ ענה בשקט , לבבות שניהם דופקים שוב ושוב בתוך בית החזה שלהם .
״למה לך?״ שאלה קצרות ולא ניתקה את מבטה מהמים הכהים והאפלולים שהקיפו הכול .
״אם את קופצת , אני קופץ , זוכרת ?״ אמר לה , מזכיר לה שהוא תמיד איתה לאן שלא תילך .
״אבל אני רוצה״ אמרה בשקט מרימה את רגלה באוויר מעל המדחפים הענקיים .
״אל תקפצי״ חוזר על מילותיו , וקולו מצלצל באוזנייה כמו הד החוזר על עצמו שוב ושוב .
״אבל אני רוצה״ היא ענתה שוב בקצרה ומנתקת את ידה ממעקה הפלדה הגדול.
״למה את רוצה ?״ שאל אותה , מביט בה בדאגה , יודע שאולי הסוף קרב .
״כדי לברוח״ ענתה , עוצמת את ענייה ומכינה את עצמה לקפיצה הגדולה .
״לברוח ממה?״ שואל , משתמש בפסיכולוגיה הפוכה , אבל בשבילה קולו הנעים והגברי מצלצל באוזניה כמו הד החוזר על עצמו שוב ושוב .
״מהכול״ עונה , ליבה בקושי פועם , מחסיר פעימה עם כול משב רוח קר המצליף על גופה .
גשם סוער מתחיל לרדת מן השמיים , לשטוף את כול הסיפון , ואותם .
בגדיהם סחוטים ונצמדים לגופם , שיערם סחוט ודבוק לקודקודם , עכשיו עליהם לצעוק כדי לשמוע אחד את השני .
ידה המשוחררת באוויר חוזרת לתפוס את מעקה הפלדה מוצאת נקודת אחיזה חדשה , אבל במעקי מוחה , היא לא מפחדת לקפוץ ולהאבד בגלים .
״את חושבת אם תברחי זה יעזור ?״ צועק מנסה להתגבר על רעש הרעמים , על רעש הגלים המתנפצים על הדפנות .
היא לא ענתה , היא לא ידעה מה להגיד, ידייה רק אוחזות חזק במעקה , כדי שלא תיפול לפני שהשיחה בניהם תסתיים .
״אל תקפצי״ חוזר על מילותיו כמו בהתחלה , וקולו המנסה להתגבר על רעש הגלים רק מצלצל באוזנייה כמו הד שוב ושוב .
״למה לא ?״ צועקת בחזרה , מנסה לגבור על רעש הרעמים , מבטה הפוחד נעוץ בשובל המים הארוך .
״את חושבת שאם תקפצי זה יעזור לך לנצח ?״ הוא שואל אותה בצעקה רמה הגוברת על רעש הרעמים , וקולו רק מצלצל באוזנייה כמו הד שוב ושוב .
״כן״ היא עונה , ושוב משחררת יד אחת ממעקה הפלדה , מתכוננת לקפוץ אל בין הגלים .
״אז את טועה , אם תקפצי את רק תפסידי!״ הוא צועק , מנסה לשכנע אותה שידה השנייה לא תתנתק ממעקה הפלדה .
״תפסידי את כול מה שאי פעם היה לך, את לא תנצחי , את תיהי מפסידנית !״ הוא צועק מתגבר על רעש הרוח והגלים המתנפצים .
״אני מנצחת״ לחשה בשקט לעצמה , רחשי קולה נבלעים בין הגלים .
״את חושבת שאם תברחי זה יעזור ? , אם תברחי משהו ישתפר ? , את חושבת שאם תקפצי את תנצחי ?״ צועק עליה גובר על רעש הרוחות וברקים .
״את רק תפסידי ! , את פחדנית מידי להתמודד עם המציאות!״ הוא צועק , מספיק חזק כדי שקולו יצלצל באוזנייה שוב ושוב .
״את פוחדת להתמודד , את פוחדת להראות לעולם שאת כן מספיק טובה!״ אומר לה , קובע את העבדות שהיא כבר יודעת , אבל מוחה מסרב להאמין .
״אל תקפצי״ חוזר על דבריו כמו בהתחלה.
״למה לא ?״ שואלת שוב מבולבלת יותר מידי מהכול .
״את קופצת , אני קופץ , זוכרת ?״ מזכיר לה שהוא תמיד איתה לאן שלא תלך .
ידייה התנתקו מן מעקה הפלדה , נופלת באיטיות אל תוך הים העמוק , השמיים בוכים איתה , קולו עדיין מצלצל באוזנייה כמו הד החוזר על עצמו שוב ושוב .
היא פקחה את ענייה בתוך המים השחורים , רואה אותו קרוב אליה , היא פותחת את פיה כדי לצעוק אבל המים רק נבלעים בתוך ראותייה , קולה גווע בין רחשי הגלים .
קולו עדיין מצלצל בתוך אוזנייה כמו הד שחוזר על עצמו שוב ושוב .
׳את קופצת , אני קופץ , זוכרת ?׳