לא נשאר לי כלום

לא נשאר לי יותר כלום.
הוא היה היחיד שאהבתי בעולם הזה.
בהיותי בת 3 וחצי אימי חלתה במחלת הסרטן,
ולא הבריאה.
מאז אותו יום אבי התחיל לשתות והיכה אותי ,הוא האשים אותי במותה של אימי.
בבית הספר לא היו לי חברים, כולם חשבו שאני מוזרה והתרחקו ממני.
כמה סבלתי
כמה בכיתי
כמה חתכתי
הרגשתי אומללה ,לא רציתי יותר לחיות בעולם האכזר הזה
עד שהוא הופיע.
הוא הגן עלי הוא לא נתן לאף אחד לפגוע בי.
אני והוא היינו בעולם אחר ,סוף סוף היה לי משהו שמח בחיים.
הוא היה חלק ממני.
האחד השלים את השני, הרגשתי מוגנת איתו.
עד שהוא הלך.
הוא הלך ולעולם לא חזר.
עולמי נהרס.
איבדתי את הדבר היחיד שבזכותו הרגשתי שיש ערך לחיים.
ועד היום אני בוכה כל יום ליד הקבר שלו, צועקת לשמיים שיחזור
אך לא ,הוא לא יחזור לעולם.