לא מתאימים

ישבתי לידו , וחייכנו אל השקיעה .
החזקתי בידו , התקרבנו .
היה זה רגע של שקט .
" אופיר , אני מצטער , אני לא יכול… " הוא אמר .
" אנחנו לא מתאימים? " שאלתי , מנסה להסתיר את הדמעות –
חודשים שאנחנו ביחד , עכשיו הוא נזכר ?
" אני לא יכול . לא ידעתי שאת תיקחי את זה ככה .
תביני , אני אוהב להיות חופשי , לא מחויב .
אני לא בנאדם כזה , אופיר , אני מחבב אותך , אבל זה לא זה . "
הוא אמר , נותן לדמעות לזלוג על פניו ועל פניי .
הוא מחה את שלי בידו .
" אתה מבלבל אותי . " אני אומרת לו בקשיחות .
" מצטער . " הוא אומר ומתרחק .
" אבל למה ? "
" את יודעת את התשובה ,אופירי . "
" תפסיק כבר לבלבל אותי ! אין לך זכות לקרוא לי אופירי ,
אין לך בכלל זכות לגעת בי ! " צרחתי עליו , כועסת .
הוא השפיל את מבטו ואמר שהוא מצטער .
" כמו שאמרת , אנחנו לא מתאימים ,
אז כדאי שתלך לחפש לך מישהי אחרת לשחק איתה… "
אמרתי לו ברשעות . הוא פתח את הפה לומר משהו , אבל שתק .
הלכתי משם , פגועה וכועסת , מהר , אל הבית .
הרגשתי מנצחת , שהצלחתי להשפיל את החוצפן הזה .
שעה דברתי עם חברותיי , ספרתי להן , הרגשתי משוחררת .
אבל אז הבנתי . שפגעתי בו , שלא הבנתי אותו .
הוא לא עוד אחד , הוא לא עוד בן רשע .
אכפת לו ממני , הוא לא רוצה לפגוע בי .
ואני כמו טיפשה פגעתי בו . ועכשיו ? מה אעשה ?
מהר תפסתי את עצמי , לקחתי מפתחות ולקחתי את האופניים ,
לעבר ביתו .
כשהגעתי כבר היה מאוחר מדי .
נכנסתי , אמא שלו לא שאלה מה קרה .
ואז ראיתי אותו , בוכה , מסתכל על החלון ומנסה להרגיש חזק .
התקרבתי אליו וליטפתי את כתפו , הוא הבין . הוא לטף את ידיי ,
ואז אמר בקול שקט אך מעודד :
" אולי אנחנו לא מתאימים , אבל זה לא מונע מאיתנו להיות ידידים . "
אבל סימנתי לו לא בראשי ואמרתי שזה לא בגללו , אבל הספיק לי בנים ,
עד החתונה . עד שאמצא את הבן המתאים .
הוא אמר שהוא מבין , ואני מהרתי בחזרה אל ביתי .
וידעתי , אנחנו לא מתאימים , וזה לא בגללו .
עד שאמצא את הגבר המתאים , אני שומרת מרחק מבנים .
כי אנחנו פשוט…
לא מתאימים .